אוסקר: 16 מועמדים שמגיע להם

"וככה אנחנו מוצאים את מר דגדגן"

אין לי מושג מה יקרה בטקס האוסקר, בסדר? הרי אתם יודעים למי ניתנה הנבואה, ואני תמיד הייתי פחות שוטה ויותר אהבל. אבל אני כן יכול להגיד לכם למי מהמועמדים הסופיים מגיע לזכות — "אם יש מגיע", כמאמר פרשני הספורט. הבנו את כללי המשחק? אז הנה 16 כתובות ל־16 פרסים ב־16 קטגוריות מרכזיות, כי גם לכם לא אכפת מי ייקח על מיקס סאונד.

1) סרט: "התבגרות". זה בינו לבין "בירדמן" לפי ההימורים, ולגמרי בצדק (כלומר, מבין המועמדים. אבל זאת כתבת "אם יש מגיע", אז יצוין גם שמגיע ל"פוקס־קצ'ר" ו"חיית הלילה" להיות מועמדים בקטגוריה הזאת על חשבונם של "משחק החיקוי" המטופש ו"סלמה" המפוהק).

כבר כתבתי: "התבגרות" מנצח לטעמי את "בירדמן" בנקודות, וכולן מהמחלקה האחת שבה סרטו של ריצ'רד לינקלייטר משאיר אבק למתחרה של אלחנדרו גונזלס איניאריטו: מחלקת הלב. הרגש. מכל הבחינות האחרות זה תיקו עם רוטציה, הקולנוע העדיף של "בירדמן" מול הראשוניות המסעירה של "התבגרות".

2) בימוי: אלחנדרו גונזלס איניאריטו, "בירדמן". זה לא פרס ניחומים. הרגע אמרתי: הקולנוע של "בירדמן" — בעיקר, אבל לא רק, בימוי המצלמה — מנצח בגדול את זה של המנצח הגדול. כל הקרדיט על זה הולך לחזון של איניאריטו, שעשה סרט בכאילו־שוט־אחד עם זרימה של סרט באשכרה שוט אחד.

"את רצינית, הוא קרא לזה מר דגדגן?"

3) שחקן ראשי: מייקל קיטון, "בירדמן". בכל קונסטלציה אחרת זה היה הולך לסטיב קארל על ההופעה מקפיאת הדם שלו ב"פוקס־קצ'ר", אבל מה לעשות — קיטון דפק השנה הופעה של פעם בקריירה (ואם כבר מדברים, אז פרס מיוחד בקטגוריית דפוקותי הולך לג'ייק ג'ילנהול, שהתפקיד שלו ב"חיית הלילה" שווה לכל הפחות מועמדות).

4) שחקנית ראשית: רוזמונד פייק, "נעלמת". התפקיד התובעני ביותר בקטגוריה, ופייק פשוט טורפת אותו. איימי דאן היא דמות שאמורה לגרום שילוב של סלידה, משיכה, הזדהות ודחייה, ודייויד פינצ'ר הוציא את כל זה מפייק בלי שזה נראה כאילו מישהו מהם נאלץ להתאמץ בשביל זה. כמו כן, הרשו לי לשלוח מעל במה זו ניחומים לסגנית הראשונה, ריס ווית'רספון. בהחלט, "הולכת רחוק", אבל לא רחוק מספיק.

5) שחקן משנה: ג'יי.קיי סימונס, "וויפלאש". טוב, זה בלי תחרות בכלל (ברצינות, אקדמיה? רוברט דובאל ב"השופט?"). סימונס, שלאורך קריירה מדהימה הראה טווח כמעט לא נתפס — החל בשילינגר של "אוז", עבור בפסיכולוג הסימפטי של "חוק וסדר" וכלה בעורך המטורלל מ"ספיידרמן" — מביא את כל המנעד שלו לדמות כפוית הטובה של המורה לתיפוף טרנס פלצ'ר. כך שזה קצת פרס מפעל חיים והרבה פרס וואו איזה תפקיד.

"וזה סוף האגדה על דיור בר השגה"

6) שחקנית משנה: פטרישיה ארקט, "התבגרות". גם זה בלי תחרות בכלל, ולא מפני שאמה סטון הייתה פחות ממצוינת ב"בירדמן" או שלורה דרן הייתה פחות ממרשימה ב"הולכת רחוק". מה שארקט עושה בסרט של ריצ'רד לינקלייטר זה מעבר למשחק; זה צ'אנלינג של כל אישה שהייתה אי פעם "הבת המזוינת של מישהו ואז האימא המזוינת של מישהו". איזו הופעה, רבנן.

7) תסריט מקורי: דן גילרוי, "חיית הלילה". כן כן, על חשבון "בירדמן" ו"התבגרות". סיפור מבריק, דיאלוגים חדים, טון אכזר/ משועשע — "חיית הלילה" הוא סרט הביכורים של גילרוי כבמאי, אבל כתסריטאי היו לו מספר שנים ומספר סרטים (לרבות ההפתעה "פלדה אמיתית") להתבשל לקראת ההברקה הכבירה הזאת.

8) תסריט מעובד: דמיאן צ'אזל, "וויפלאש". צ'אזל עיבד כאן את הסרט הקצר של עצמו ליצירה באורך מלא שמפליאה לרקוד בשתי חתונות — מצד אחד, אי אפשר באמת להאמין ליחסי הקצין האכזר/ החפ"ש הנרמס שמתפתחים בין המורה לתיפוף והתלמיד שלו, ומצד שני זה רק תורם לחוויית הצפייה. "וויפלאש" הוא אגדה, וצ'אזל הפליא לכתוב אותו ככזאת.

9) סרט זר: אנדריי זבייגינצב, רוסיה, "לוויתן". הלב נשבר, כי זה כל כך קרוב בינו לבין "אידה". אבל על קוצו של שוט וודקה, סרטו הכביר של זבייגינצב עוקף את נציג פולין ולדעתי גם מבטיח את מקומו בנצח של הקולנוע המודע־חברתית. סרט גדול, סרט חשוב.

"אוי, הטיול למוחרקה!"

10) צילום: לוקאש זאל ורייזארד לנזבסקי, "אידה". עצם המועמדות של השניים האלה הפתיעה אותי מאוד — נדיר למצוא סרט זר בקטגוריית הצילום — ומאפשרת לי לאזן את הזוכה הקודם עם הפרס שבאמת־באמת מגיע ל"אידה". תגידו שגם עמנואל לובצקי ("בירדמן") עשה עבודה ששווה זהב, ואגיד שברור. אבל הוא קיבל את הנקודות שלו בשנה שעברה על "כוח משיכה", אז היקום הגיוני שוב.

11) עיצוב אמנותי: אדם שטוקהאוזן, "מלון גרנד בודפשט". ברוב הסרטים של ווס אנדרסון יש לטעמי משהו מעוצב מדי, אבל כמו ש"בודפשט" הוא היצירה הכי מאוזנת ומתקשרת שלו, ככה מגיע הקרדיט לשטוקהאוזן על יצירת סביבה מרהיבה שכל הזמן מפלרטטת עם המוגזם. פשוט שיעור בהליכה על הסף.

12) עיצוב תלבושות: מילנה קנונרו, "מלון גרנד בודפשט". מה שאמרתי על שטוקהאוזן? אז גברת קנונרו, הכל עובר עלייך ופרס מוזהב בידייך.

13) עריכה: טום קרוס, "וויפלאש". זה סרט על קצב עם וואחד קצב, וזה אומר שהעבודה של קרוס מפרה את הכלל ההיסטורי של המקצוע — תערוך ככה שלא ישימו לב לעריכה. קרוס עובד ככה שישימו לב ועין ואוזן, והתוצאה היא חגיגה של כלל חשוב בהרבה מהמוזכר לעיל: קשר בין צורה ותוכן. בין "על מה זה" ל"איך זה".

14) פסקול: אלכסנדר דספלאט, "מלון גרנד בודפשט". זוכה מובהק בקטגוריה משמימה למדי, אבל זה לא מוריד מאיכות העבודה של דספלאט. לא באמת מפתיע מצד מלחין שמאחוריו רקורד — כן, אני יודע,מצחיק — כמו "קרוב להפליא ורועש להחריד", "ארגו" ו"ונוס בפרווה".

"ואז נעשה חילופי שטחים ונדבר על זכות השיבה"

15) סרט אנימציה ארוך: דין דבלואה ובוני ארנולד, "הדרקון הראשון שלי 2". כן, גם אני התפלאתי לראות ש"סרט לגו" לא מועמד. אבל לא, זה לא היה משנה את הבחירה שלי. לא עם אחד מסרטי ההמשך הטובים של השנים האחרונות, מצוירים או לא.

16) סרט עלילתי קצר: מיכל ברזיס ועודד בינון, "איה". לא באמת צריך להסביר לכם למה, נכון?

שידורי אוסקר: חי בכל ערוצי הסרטים של yes, בין ראשון לשני (23.2־22) בשעה 03:30 (שטיח אדום מ־01:00). yes VOD: למחרת, 23.2. שידור ערוך ומתורגם: ערוץ yes1, יום שלישי ה־24, 21:30

אוסקר אונליין: הכי כיף בלייב בלוג המסורתי של יאיר רוה ב"סינמסקופ"

*פורסם בפנאי פלוס, 19.2.15