למה אני לא מצביע חולדאי

איור: Alexandra Zubritskaya ,backbone flute (מקור: Flickr)

כי אני לא תושב תל אביב, זה למה. אבל לו הייתי — לו הייתה לי זכות הצבעה בעיר שבה נולדתי וגרתי רוב חיי — הייתי נותן את קולי לראש העיר המכהן בלי לחשוב פעמיים. לא מפני שהוא חף מטעויות ולא מפני שיש לי בעיה עם מי שמסתמן כיריב העיקרי שלו, ניצן הורוביץ (רבאק, אני מצביע מרצ. הבעיה היחידה שלי עם הורוביץ זה שהוא חסר לי אצל לונדון וקירשנבאום). אני בעד חולדאי כי האיש הזה הציל את העיר שלי.

אני אוהב את תל אביב ואהבתי להיות ילד תל אביבי, אלא שבשנים הארוכות של צ'יץ' והקצרות של רוני מילוא היא הייתה בשבילי גירסת הנדל"ן של "משפחה לא בוחרים". לא יכולתי לדמיין את עצמי גר בשום מקום אחר — האמת היא שגם היום אני לא יכול, וזה אחרי עשור בגבעתיים — אבל גם לא סבלתי את מה שנהיה מהעיר העברית היחידה. מדיזנגוף ועד שינקין, מכיכר אתרים ועד התחנה המרכזית החדשה, היא הייתה מופת של פוטנציאל לא ממומש במקרה הטוב, ומימוש של אי־פוטנציאל במקרה המטלטל מבחינה סמנטית. ובעיקר זאת הייתה עיר שהלכה והאפירה בכל מובן אפשרי. החלקים הצבעוניים היחידים שלה היו חיקויים חיוורים של טכניקולור ממקומות אחרים — שינקין חשב שהוא הסוהו, הטיילת חשבה שהיא הריביירה — וכל השאר הלך ושקע לתוך התפוררות רבתי. מתשתיות ועד מתחמי בילוי, הכל סבל מבלאי מואץ או חלילה מהטאץ' של יעקב אגם.

אני אומר לכם, אנשים לא זוכרים כמה מבאסת הייתה תל אביב לקראת סוף שנות ה־90. אני זוכר ועוד איך, כי אלה היו שנות הטיולים הראשונים שלי בחו"ל, ובכל פעם שחזרתי מעיר אירופית גדולה הייתי נטרף מהפספוס המתמשך של עיר מחצבתי. ים, אקלים נוח תשעה חודשים בשנה, חתיכת היסטוריה ארכיטקטונית, ונאדה. עיר בלי הצדקה.

ואז בא חולדאי. בא ועשה את שני הדברים שראש אמור לעשות לעיר: שיפץ את הטעון שיפוץ, ועשה את הקונץ המכונה התחדשות אורבנית — שזה מילים של ביורוקרטים ללהבין שסביבה עירונית זה עסק חי, ואם הוא גוסס אז יש להחיותו. בהתאם נחלקו התוצאות לבלתי נראות אך קריטיות (תשתיות רקובות שהוחלפו בחדשות), ולנראות אך נראות קצת מגלומניות, כמו פרויקט שיפוץ השדרות והסיפור של שבילי האופניים וכל מתחמי הבילוי החדשים האלה בנמל, במתחם התחנה ולאחרונה ביריד המזרח. והיום, אחרי כמעט 15 שנות חולדאי, כל זה מתחבר לכדי אחת מהמגניבות שבערי תבל. כן, עד כי כך. הייתי במספיק מתחרות על התואר כדי להגיד את זה בלב שלם. ואני לא לבד, אם להתרשם מהמאמר הלא חדש אך העדיין מדויק הזה.

ייאמר מיד, חלק גדול ממה שקרה פשוט קרה במשמרת של חולדאי. אני לא חושב שהייתה לראש העיר איזושהי השפעה ישירה על הפיכתה של תל אביה למעצמה קולינרית בכל רמות המחיר האפשריות; אני לא מאמין שהוא באופן אישי הפך אותה לליברלית כל כך שזוג חרדים וזוג הומואים יכולים לפסוע בשדרותיה המחודשות במידה זהה של תחושת שייכות; ואני בטח לא עיוור לזה שכל האמור לעיל פסח לחלוטין על דרומה של העיר ועל יפו, אזורים שחולדאי אשם במידה רבה בהזנחתם. אבל לצד הדברים המקריים והדברים הרעים, צריך לתת קרדיט לאדם שבזכותו יש היום לתל אביב את הדבר האחד שחסר לה מאז הימים התמימים של העיר הלבנה: קטע.

לעיר שלי, שתמיד תהיה העיר שלי, יש היום קטע. קטע ליברלי ופרוע וים תיכוני ונהנתני ותוסס של אופניים ומסעדות וסיפוני עץ שמשקיפים על ים כחול ובחורות בשמלות פרחוניות שמסתובבות בשדרות מוריקות. במונחים אורבניים, זה לא פחות מרשים מההישגים של ג'וליאני מול הפשיעה בניו יורק.

תראו, אני מכיר מצוין את הטענות נגד חולדאי. בעיקר אני מכיר את התלונות החוזרות ונשנות על הבנייה לגובה — פיזית ותמחירית — שלכאורה שודדת את העיר מתושביה. אבל תשמעו, אנשי ה"חולדאי מוכר את העיר לטייקונים": זה הנדל"ן הכי מבוקש במזרח התיכון. מי ציפיתם שיקנה אותו, פלבאים? והסכיתו, אנשי ה"למה לא עוד גינה במקום עוד בניין": בגלל שככה זה באזור הביקוש היחיד בין הים לירדן (תסמכו עלי, אני גר בגבעתיים. גם היא נחשבת אזור ביקוש, אבל אף אחד בהיסטוריה של ההיסטוריה לא ביקש לגור בגבעתיים).

רון חולדאי לא אחראי לזה שהעיר שלו היא היחידה בארץ שלנו, ואין גם שום סיבה לייחס לו את פגעי הקפיטליזם. מהצד השני, צריך כאמור לתבוע ממנו שיעשה את הקסם שלו גם דרומית לבוגרשוב. אבל להחליף אותו זה להמר נגד סוס מנצח, ועם כל החיבה שלי לניצן הורוביץ, במקרה דנן זה גם לשים את הכסף על סייח בלתי מוכח. אז תל אביבים, אנא מכם, תעשו את מה שנבצר ממני ותדאגו שהראש יישאר בראש. את המדינה איבדנו מזמן, ואין לנו עיר אחרת.

*למתלהבים מהמאיירת, יש עוד הרבה ממנה כאן