אנו מצטערים להודיעכם כי בתכם מצוינת

בתמונה: עקדת יצחק פרלמן

בתמונה: עקדת יצחק פרלמן

אנשים שקפצו כיתה תמיד יספרו לך שהם קפצו כיתה. אני לא זוכר מתי פרסמנו בבלייזר את החוק הזה או אם ניסחנו אותו בדיוק ככה, אבל החודש הוא עלה לי באוב, כי החודש התברר שהילדה שלי מצוינת.

אנחנו עוד לא יודעים אם רונה מצוינת ברמת קפיצת כיתה, ברמת כיתת מחוננים, ברמת מעבדת הסילון של נאס"א או סתם בהשוואה לאהבלים שלומדים איתה. אנחנו יודעים רק שאינטלקטואלית היא בעשירון העליון של בני המחזור שלה, כי ככה קבע המבחן ששיגר אותה לתוכנית מצוינות מיוחדת. אני אומר מיוחדת כי פעם בשבועיים יוצאת כל הכיתה שלה לאיזה מרכז למצוינות, אבל זה כל הכיתה, ומכאן שזאת מצוינות רגילה. רונה, כאמור, היא מצוינת מיוחדת. בקרוב היא תיגש למבחן נוסף שמטרתו לאתר את המאיון העליון של בני גילה. אני מקווה שהפרס על ציון עובר הוא שדה כוח דוחה כאפות.

טוב, ברור שאני עושה מזה חוכא ואיטלולא ואספקלריה. הרי רונה עברה. הרי קיבלנו את תו התקן של ההצטיינות, ועכשיו מגיע החלק הכיפי: להתייחס לכל העניין בזלזול משועשע. וזה רק החלק הכיפי הרגיל, כי אחרי המבחן הנוסף יש סיכוי שאשכרה ירצו להקפיץ אותה כיתה או לשלוח אותה לנאס"א, ואז נזכה לכיף המיוחד. הכיף שבלהגיד לאנשים "כן, רצו לקחת אותה למחוננים, אבל העדפנו לחסוך ממנה את עול הציפיות ולהעניק לה ילדות רגילה". או, זה היה צריך להיות הניסוח של החוק ההוא. אנשים שקפצו כיתה זה כלום; מי שבאמת לא מסוגל לסתום את הפה הם הורים שאמרו לזה לא בזלזול משועשע.

זה בדיוק מה שההורים שלי עשו. פעמיים, כי גם אחותי וגם אני אותרנו כחומר מחוננות, ושנינו נשארנו בכיתה של הפרולטריון. לא יודע אם זאת הייתה החלטה נכונה, אבל אין ספק שהיא הייתה אבן דרך בגיבוש האישיויות הסנוביות שלנו — הכל מאהבה, קטיה — כי זה מה שעושה לך הידיעה שאתה מצוין מדי בשביל להיות בין המצוינים. אבל אני חושב שאותה החלטה תרמה גם לגיבוש חוסר הביטחון שלנו — עדיין מאהבה, קטיה — כי כשיכולת להיות מחונן ולא היית, כשיכולת להיות במאיון אבל ויתרו לך, תמיד יקנן בך איזה ספק. כן, בכיתה הרגילה נשארת בשפיץ. אבל מה היה קורה לך במסגרת שכולה שפיצים?

אני מכיר הורים שמתנגדים בכל תוקף לעצם הרעיון של מבחן מצוינות בכיתה ב'. יותר מזה: יש לי כאן מכתב מבית הספר שמצד אחד שמח להודיע לנו כי בתכם עברה את המבחן הראשון, ומצד שני מתריע מפני מבחן המאיון בזו הלשון: "השלב הבא נועד לאתר רק 2% מבעלי היכולות הגבוהות ביותר… אנא שקלו את מכלול ההשלכות על ילדכם, תסכול גדול מדי במהלך הבחינה או לאחר קבלת התוצאות עלול להסב לו נזק". אוי, כמה אני מצר על כך שאין בעברית מקבילה הולמת ל־No shit.

מה עדיף, לתת לילד לשאת את תווית ההצטיינות עם כל הציפיות שנלוות לזה או לסרב לשחק את המשחק? לחסוך ממנו את התחרות או לחשל אותו בתוכה? אין לי תשובות לשאלות האלה, וחוץ מזה יש לי רק ילדה אחת, ככה שאני לא יכול פשוט לדפוק אותה ולעשות מקצה שיפורים על הזקונים. אבל בחודש האחרון אני מוצא את עצמי חושב על הדברים האלה בתדירות גבוהה ולגמרי לא משועשעת, ולא רק בגלל האמור לעיל אלא גם כי רונה התחילה לנגן בכינור — היי, מישהו מכיר כירורג עם ניסיון עשיר בכריתת עור תוף? — וגם כי בתזמון כמעט שטני, יוצאי חטיבת הביניים שלי החליטו להרים כנס מחזור.

החטיבה שלי הייתה בית הספר לאמנויות בתל אביב. בהחלטה לשלוח אותי אליה ניתקו אותי ההורים מהמסלול של הפרולטריון, וככה יצא שבכל זאת טעמתי את חוויית השפיץ־בין־שפיצים. התוצאה הייתה שלצייר, דבר שנורא אהבתי לעשות עד לחטיבת הביניים וששלח אותי לחטיבת הביניים הספציפית הזאת, הוא משהו שלא עשיתי מאז כיתה ט'. משהו שלמדתי לשנוא, ושראיתי ילדים הרבה יותר מוכשרים ממני לומדים לתעב. הם, כמוני, לא עמדו במעמסה של הציפיות ובמתח של התחרות. אבל בחשבון המצטבר, בראיה של כמעט 25 שנה לאחור, האם הרווחנו או הפסדנו? ואחותי, שהחטיבה שלה הייתה סטנדרטית ואת הלם השפיצים שלה היא חטפה רק ב"תלמה ילין" — היא יצאה מורווחת או מופסדת מזה שהפסנתר שלה הוא היום יותר רהיט מאשר כלי נגינה? אני לא יודע, ובגלל זה אני כל כך סקרן לפגוש את כל החבר'ה האלה שלא ראיתי רבע מאה. רק מה, איכשהו ברור לי שגם אחרי המפגש הזה — גם אחרי שאראה מה נהיה ממלכת הכיתה ומפרח הקיר — לא תהיה לי שום תובנה סדורה בקשר למבחן המאיון שכבר מחכה מעבר לפינה, או מדיניות מגובשת בקשר למידת הרצינות שבה אנחנו אמורים לקחת את הכינור הארור הזה.

ככה זה דילמות הוריות, אני מסכם לעצמי אחרי כמעט שמונה שנות ניסיון בענף. אין נכון ולא נכון; יש רק שתי סיבות הפוכות לזה שאחרי 20 שנה, הבת שלך משלמת את הכסף שלך לפסיכולוג שלה.

מודעות פרסומת

2 תגובות ל-“אנו מצטערים להודיעכם כי בתכם מצוינת

  1. הערה לא רלוונטית לפוסט הספציפי: תמשיך בבלוג הנהדר הזה, אתה כותב נפלא!

  2. חכה שתשמע את המשפט הזה מגיע מהחבר שלה בעוד כמה שנים…אז נראה איזה פוסט תכתוב! (:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s