שבעה דברים שלמדתי מילדה אחת

1. האיכס והאוכל
העצה הכי טובה שקיבלתי מאימא שלי הייתה תמיד לנקות את הפומפייה מיד אחרי שמשתמשים בה, כי אחרת זה נהיה סיפור. אל תקלו ראש: אם ההגדרה של עצה היא רעיון שמשפר את איכות חייך ברגע שאתה מיישם אותו, אז זאת מהטובות שקיבלתי מימי.

עכשיו כשאתם יודעים איך נראים הסטנדרטים שלי בעצות הוריות, הנה הכי טובה שלי: קודם שיטעמו את האוכל ואחר כך שיגידו איכס. הנחלתי את הכלל הזה לבתי (רצ"ב) כשמלאו לה שלוש, ואין לכם מושג כמה זה אפקטיבי בהשוואה לאיסור איכס גורף. על כל פנים, מה שלא יהיה: זכרו את הקונץ עם הפומפייה.

"אל תדאגו, אבא שלי הבטיח שלא קוראים את הבלוג שלו בבלגיה"

"זה בסדר, אבא שלי הבטיח שלא קוראים את הבלוג שלו בבלגיה"

2. הסיבה והמסובב
אם אנחנו עושים מזה עניין, זה נהיה עניין. אם אנחנו לוקחים את הדברים בפרופורציות, הם נשארים בפרופורציות. זה נכון כשהם מצליחים וכשהם נכשלים, כשהם קמים וכשהם נופלים, כשהם אוכלים וכשהם נגעלים. כל יום אני מבטיח לעצמי: בלי פאניקה. אחת לכמה ימים אני אפילו מקיים.

3. החיים והמוות
רונה הייתה בת חמש כשהכלב שלנו מת. יכולתי לספר לה ששלחנו אותו לחווה או משהו בסגנון, אבל העדפתי לומר את האמת. הנחמה היחידה שהצעתי לה הייתה זאת שהצעתי גם לעצמי: התקווה שמעכשיו מחכים לפיצפץ שלנו רק שדות עוף לנצח.

הנחת העבודה שלי הייתה שמוטב להיתקל במוות כקונספט לפני שנתקלים בו גופא, ואני לא יודע אם עשיתי נכון. אני כן יודע שרונה עברה תקופה ארוכה של אובססיה שלמה סביב  הסוף של כולנו, ורק אלוהים והפסיכולוג שלה לעתיד יודעים אם זה חסך לה פאזה דומה בגיל בוגר וסבוך יותר. אבל דבר אחד שלמדתי על בשרה זה שילדים יכולים להבין את המוות לא פחות טוב — וגם לא יותר טוב, אבל אפשר לחשוב מה אנחנו מבינים — ממבוגרים. נדמה לי שזאת מחשבה מנחמת לאבות שלא מתאים להם לצאת לשקרנים.

4. הזיכרון והדברים
ילדים זוכרים איך קראו לחתול שהם שיחקו אותו שתי דקות לפני שנתיים. הם לא זוכרים איפה הם שמו את הסווטשירט שהיה עליהם לפני חצי דקה. ככה זה ואין מה לאכול להם את הראש בקשר לזה, אז או שתשכחו מהסווטשירט או שתקשרו אותו אליהם בחוט. זה עובד מעולה, הם לא יודעים להתיר דברים.

5. האמת והאמיתה
מכירים את ההורים האלה שנשבעים שילדים לא משקרים? אז הם משקרים.

6. הזמן והאיכות
רבותי, זמן איכות זה המצאה שנועדה למירוק המצפון ההורי. יש ציטוט שמיוחס לוודי אלן: "שמונים אחוז מהאבהות זה פשוט להיות שם". ונכון שמוזר לקבל עצות על גידול הילדים שלך מאב שהתחתן עם אחת משלו, אבל האיש צדק. זמן זה לא איכות. זה כמות.

7. האחת והיחידה
כשנטלי פורטמן התארחה ב"הסטודיו למשחק" סיפר לה המנחה ג'יימס ליפטון שהוא, כמוה, בן יחיד. "תגיד", שאלה פורטמן, "אתה מחבב את עצמך? כי אני כן" (2:51 דקות לתוך הווידאו. צפו זכו).

אני חושב שגם הבת שלי מחבבת את עצמה, ובכך נחסכות ממנה התוצאות ההרסניות של התכונה המשותפת לרוב מוחלט של בני האדם: חוסר ביטחון עצמי. היעדר תחושה של ערך. זה חייב להיות לפחות פיצוי חלקי על זה שאין לה אחות קטנה להרביץ לה.

אנשים מציקים לי בעניין הבת היחידה בערך מאז שהיא נולדה, וביתר שאת וניג'וס מאז שמלאו לה שנתיים. אפילו עכשיו, כשהיא בת שתי דקות לשבע, עוד רומזים לי פה ושם שאנחנו גורמים לה נזק (אבל בעדינות. במילים כמו "אתם הורסים לה החיים"). תראו, אני לא מטיף לאף אחד לאמץ את מדיניות הילד האחד, אבל אחרי שבע שנים עם האחת שלי אני יכול לקבוע אמפירית שהיא ילדה שמחה שאין דברים כאלה ושיש לה יותר זמן אבא מלכל ילד אחר שאני מכיר. תחשבו על זה לפני שאתם אומרים אותנו ליצחק קדמן.

מודעות פרסומת

2 תגובות ל-“שבעה דברים שלמדתי מילדה אחת

  1. אהבתי מאוד. מרגש ונכון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s