ברוכים הבאים, הבה נדמם

ברוכים הבאים לבלוג. מקווה שהצורך שלי לכתוב דברים לא יעלה על הרצון שלכם לקרוא אותם.

שלושה סרטי אימה, בזה ארצה לספתח. הראשון טוב להפתיע, השני סבבה והשלישי WTF, אבל לא בהכרח במובן הרע של המילה. איכשהו יצא שלפחות שלושה חודשים לא אזכרתי בבלייזר שום כותר אימה, אז נקרא לזה פיצוי הולם.

הטוב להפתיע שלי הוא The Pact, שחיכה לי המון זמן לפני שביקורת אוהדת בסיכום השנה של "סריטה" שכנעה אותי לתת לו צ'אנס. לכאורה אין שום דבר חדש בסרט הביכורים של ניקולס מקארתי, או לפחות שום דבר שאני יכול להידרש אליו בלי לספיילר לסרט הזה את הצורה: ניקול (אגנס ברוקנר) נעלמת בעודה מארגנת את העיזבון של אימה. אחותה אנני (קייטי לוץ המגניבה טילים) והבחורה שמטפלת בבתה של ניקול (קתלין רוס פרקינס מ"אפיסודז") מגיעות לבית המנוחה, שעושה את כל הסימנים של רדוף. אז איפה ניקול? ומה קורה עם הנורות בבית הזה?

The Pact. היי, בעברית אפשר היה לקרוא לזה "דפקט"

The Pact. היי, בעברית אפשר היה לקרוא לזה "דפקט"

את הטוויסט על סיפור הבית הרדוף יהיה חטא לחשוף, אז אתנסח בזהירות: זה סרט אימה סטנדרטי רק להלכה ו/או כשמתקצרים אותו לכדי פסקה. בפועל יש בו משהו כל כך קריפי שהוא עשה לי סיוטים – כן, אשכרה ברבים – לראשונה מאז אלוהים יודע איזה סרט אימה שנכנס לי ככה לסיסטם. ולא כי הוא כזה מפחיד, מיינד יו, אלא כי הוא כל כך – לא, פשוט אין מילה אחרת – קריפי.

"מה גאולה אבן וגדעון סער?"

"מה גאולה אבן וגדעון סער?"

שזה ההפך הגמור ממה שאפשר לומר על John Dies at the End של דון קוסקארלי, ההוא מ"באבא הו־טפ". אנחנו מדברים פה על קומדיית אימה בתקציב של עודף משני שקל, והיא מתנהלת בדיוק כראוי לאחת כזאת: כמו הנכדה הרוחנית של פרנצ'ייז "מוות אכזרי" לבית סם ריימי. הפרמיס הוא תקשור עם המתים מזן חדש — לא עוד ספיריטואליזם אלא חומר נרקוטי שמאפשר לך לראות את הנסתר — והבונוס הוא פול ג'יאמטי בתפקיד משנה וגם בעמדת המפיק בפועל. עכשיו ככה: בעשר הדקות הראשונות חשבתי שיש כאן יציאה בסדר גודל של "זומבילנד" או אפילו Tucker and Dale vs Evil, ובעשר הבאות התאכזבתי לגלות שזה לא ממריא לפסגות ההן. אבל מרגע שקיבלתי את הדין נהניתי מכל רגע, במיוחד מאלה שנראים כאילו נכתבו מראש כמחווה לריימי. הדבר הזה מבוסס על סיפור מאת דייויד וונג, שהעניק לדמות הראשית את שמו; רק בזכות המונולוג "לקחתי שם משפחה של סיני כי חשבתי שככה יהיה קשה יותר למצוא אותי" בא לי להכיר את הכותב המטורלל הזה.

"לא, זאת אקונומיקה!"

"לא, זאת אקונומיקה!"

אחרון פחות חביב לפוסט הבכורה הזה: Berberian Sound Studio. רוצים את זה במשפט? אז דמיינו את "השיחה" של קופולה, וכעת הסירו את קופולה והחליפו את הסוף הבלתי נשכח בסוף בלתי מובן. ובכל זאת, יש משהו בסיפור על איש הקול האנגלי (טובי ג'ונס) שעובד על הפוסט פרודקשן של סרט אימה איטלקי. ראשית, הסאונד. ג'ונס משחק אמן פולי – אתם יודעים, האנשים האלה שמכים גפילטע פיש כדי לייצר סאונד של בוקסים – והבמאי פיטר סטקירקלנד משתולל עם הקטע הזה של סרט-על-צליל באורח משובב נפש. שנית, הסאונד: רוב מה שמפחיד כאן זה מה ששומעים, ומה ששומעים עשוי ביצירתיות כבירה. חבל רק שבסוף מצאתי את עצמי תוהה מה לעזאזל ניסו להגיד לי כאן, כי יש את האנשים האלה שאוהבים דברים סתומים, ויש אותי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s