תגית: טופ גיר

אז מה אם ג'רמי קלארקסון הוא חרא של בנאדם

צילום: Diamond Geyser. מקור: Flickr

צילום: Diamond Geyser. מקור: Flickr

הנה רשימה חלקית של דברים איומים שעשה ואמר ג'רמי קלארקסון עוד לפני שהתכסח בחודש שעבר עם אחד ממפיקי "טופ גיר" באופן שגרם ל־BBC להשעות אותו לאלתר: טען בשידור שכל נהגי המשאיות רוצחים זונות; סינן בעת הקלטת התוכנית את מילת ה־N (הקטע לא שודר, אבל היו מספיק עדויות שזה אכן קרה); השתמש בספיישל בורמה של טופ גיר בביטוי Slope, כינוי גנאי לאסיאתים; וממש לאחרונה העמיד את כל ארגנטינה על הרגליים כשנהג בה במכונית עם לוחית הרישוי H982 FKL, מה שנתפס כאקט של התגרות בזיכרון הארגנטינאי ממלחמת פוקלנד, שפרצה בינה ובין אנגליה מולדת טופ גיר ב־1982.

גם מחוץ ל"טופ גיר" השאיר קלארקסון רושם של גזען. על פועלי יונדאי הוא אמר פעם שהם אוכלים כלבים, ובהזדמנות אחרת קרא ברצינות מוחלטת לחיסול השפה הוולשית. והנה משהו שכבר לא קשור לגזענות אלא לסתם חראיות כללית: לפני ארבע שנים, כשהמגזר הציבורי באנגליה הכריז על שביתה שפחות או יותר סגרה את לונדון, קלארקסון אמר ב־The One Show של ה־BBC שהוא היה לוקח את השובתים ו"מוציא אותם להורג מול המשפחות שלהם".

עם הרקורד הזה, אין פלא שה־BBC אמר פוס אחרי השערורייה האחרונה — שנחקרת ממש כשהשורות האלה נכתבות, אבל אין ויכוח שקלארקסון פתח את השפה של המפיק אושין טיימון בוויכוח שיצא משליטה, כנראה סביב כשל של ההפקה לדאוג לארוחת הערב של המגישים. הדיווחים על כך שקלארקסון פוצץ לטיימון את הפרצוף כי נשלל ממנו סטייק היו כנראה מעט מוטעים, אבל עזבו: הרי אי אפשר להגן על גבר שמכה אדם שעובד איתו.

עתידה של טופ גיר לא ברור כרגע. שידורם של שלושת הפרקים הנותרים בעונה הנוכחית נדחה למועד לא ידוע, וקלארקסון עצמו הודיע שיתבע את ה־BBC אם יפוטר בתום החקירה הפנימית. יש גם שמועות שהאיש יעלה תוכנית מתחרה ברשת מתחרה, לא ממלכתית ומכאן שגם פחות קפדנית בכל הנוגע לטוהר השידור. בינתיים מדברים על יורשים אפשריים לקלארקסון בטופ גיר עצמה (לדוגמה ביזארית במיוחד, סטיבן פריי). ואני אומר ל־BBC, ההתחרפנתם? גועליות היא לא סיבה מספקת לחסל את — או, אפרופו רעיונות מופרכים כמו מר פריי, לחבל ב — מגזין הטלוויזיה הטוב בתבל.

תראו, במובן מסוים אני מדבר מהפוזיציה. ראשית, ברמה האישית, מעולם לא הפסדתי תוכנית של טופ גיר. אפילו היום, כשאני מבקרם של שני עיתונים והסרטים שותים את מלוא זמן הצפייה שלי, מגזין הרכב הבריטי הוא הטלוויזיה האחרונה שאני עדיין צורך בעקביות אדוקה (ושתבינו, העניין שלי ברכב דל עד לא קיים. זאת העשייה הטלוויזיונית של טופ גיר שמשאירה אותי דבוק למסך). שנית, ברמה המערכתית, תמיד הרגשנו בבלייזר כמו האח קטן — טוב, והעני — של מערת הגברים בהשתתפות קלארקסון, ג'יימס מיי וריצ'רד האמונד. הייתם צריכים לראות אותנו ביום שבו האחרון כמעט קיפד ראשו בניסיון לשבור את שיא המהירות הקרקעית, צמודים למקלטים הכרזת העצמאות סטייל.

אבל העניין עם קלארקסון לא קשור רק לחיבה הקולקטיבית שלנו לטופ גיר (ואגב, היא קולקטיבית בסקאלה הכי גדולה שיש: התוכנית משודרת ב־170 מדינות ומספר הצופים שלה מוערך ב־350 מיליון פר שבוע, מה שהופך אותה לתוכנית הלא־מתוסרטת הנצפית בעולם). לא, העניין עם קלארקסון קשור בראש ובראשונה להפרדה ששומה עלינו לעשות בין אדם ופועלו.

אם יציאות גועליות היו חזות הכל, מזמן היינו צריכים להפסיק לראות את הסרטים של וודי אלן ולהבדיל של טום קרוז. אם נטיות אישיות מסריחות היו סיבה לפסול את פועלו או את כישרונו של אדם, היינו צריכים להחרים בערך את כל המלחינים בני התקופה הרומנטית — ואת הצייר אדגר דגה, ואת טי.אס אליוט — בגלל טרנד אנטישמי, ואת מייקל ג'קסון בגלל טרנד פדופילי. ומה לגבי נורמן מיילר, שניסה לרצוח את אחת מנשותיו? והמשורר ביירון, שאהב לגלות עריות? וצ'רלי צ'פלין עם השמועות על ההעדפה שלו לקטינות? ופיטר סלרס, שאישיותו הבעייתית והאלימה שימשה בסיס לביופיק "החיים על פי פיטר סלרס"?

לפסול יצירה או הופעה של אדם בגלל אישיותו פירושה לצמצם את עולמנו התרבותי בגלל עולמנו הערכי, וזה מקרה מובהק של גול עצמי. יש אישיות, יש כישרון, ושני הדברים אינם דומים או קשורים. למעשה, כשנזכרים בקללות הסף־תסמונת־טורטיות שיוחסו למוצרט, ייתכן שהם בכלל סותרים.

טופ גיר, אפילו בעונתה ה־22, היא אות ומופת לטלוויזיה נהדרת. יצירתית, הרפתקנית, שטותניקית בדיוק במידה הנכונה ולפרקים ממש מרגשת. בהתאמה, שלושת המגישים שלה — עם הכימיה האבסולוטית שלהם, עם האהבה האמיתית שלהם לשטויות שהם עושים — הם המונטי פייתון של העשור וקצת האחרונים. בואו לא ניתן לאישיות המבחילה של אחד מהם לקחת את זה מאיתנו.

*פורסם בגיליון אפריל של בלייזר. עוד צילומים של Diamond Geyser יש כאן 

מודעות פרסומת