בעודנו מברכים "שפטרנו": 7 דברים לזכותו של ג'ורג' לוקאס

צילום: Flickr.com/  Tom Simpson

צילום: Flickr.com / Tom Simpson

את הביקורת שלי על "הכוח מתעורר" אתם יכולים לקרוא באתר של בלייזר. מה שיבוא להלן הוא טקסט מתוך גיליון פנאי פלוס החדש שנכתב לפני שידעתי איך נראית "מלחמת הכוכבים" בלעדיו, אבל אני ניצב מאחורי כל מילה עם חרב אור ביד 

1) ג'ורג' לוקאס סיפק להוליווד סיבה להאמין בחומר מקורי. היקום של "מלחמת הכוכבים" מרתק אותנו כבר 38 שנים, שבעה סרטים, ארבע סדרות טלוויזיה מצוירות (השתיים שהספקתם לשכוח הן Droids ו־Ewoks משנות ה־80) וכאינסוף חוברות קומיקס, ספרים ומשחקי מחשב. כל זה ניזון לא מהגאונות של מחבר רבי מכר או אמן קומיקס מוכח, אלא מהרעיונות של ברנש יליד העיירה מודסטו, קליפורניה, בוגר החוג לקולנוע של USC. דגש על קולנוע.

לוקאס לא כתב ספרים ולא צייר קומיקס. הוא כתב סרטים, והתוצאה היא הדבר הכי קרוב למיתולוגיה שנוצר אי פעם בתוך הקולנוע. שנכתב למדיום הזה ולא עובד לתוכו. יש בזה לקח חשוב, לקח אופטימי אם אתה אוהב סרטים – וכמה חבל שהוא לא נלמד.

לוקאס ברא קולנוע טהור עם דלק לארבעה עשורים לפחות, והמסקנה מההצלחה של "מלחמת הכוכבים" – ושל "אינדיאנה ג'ונס", ו"בחזרה לעתיד", ו"אי.טי", או לדוגמה עדכנית יותר "אווטאר" – היא שהקולנוע יכול לשגשג ולהצליח ואפילו למכור צעצועים בלי להתבסס על הצלחה מוכחת במדיה אחרת. זה שהוליווד לא הבינה את זה, זאת לא אשמתו של ג'ורג' לוקאס.

star-wars-new-hope-coaster

2) והוא תפס ראשון שהטרילוגיה המקורית נהייתה שלושה סרטים תקופתיים. לפני שנה וחצי ניסיתי על הבת שלי את "מלחמת הכוכבים" המקורי. היא השתעממה עד כאב, ואני נוכחתי לגלות – עם ובלי קשר לתגובה המנומנת שלה – שהגיל קפץ לי על הסאגה.

אני לא מתכוון להגן על כל השינויים־בדיעבד שלוקאס הכניס לסרטים של עצמו, אבל כבר שנה וחצי אני לא מאשים אותו על עצם ההתעסקות במה שמעריצים רבים רואים כקודש הקודשים. הטרילוגיה המקורית נראית היום מיושנת, איטית, וכוחם של רוב האפקטים אינו יפה כבר יותר מעשור. לוקאס בסך הכל ניסה לעדכן את שלושת הסרטים הראשונים כך שיספקו חוויית צפייה סבירה לצופים ילידי המילניום השלישי.

אם אתם ותיקי "מלחמת הכוכבים", אולי אתם זוכרים את שברון הלב שחווינו כשהסרטים הישנים יצאו ב־VHS והתברר שסביב כל חללית במעופה ניתן לראות את ה־Garbage Matte, שכבה מצוירת־ביד שאנשי האפקטים השתמשו בה כדי להסתיר אלמנטים לא רצויים; היא הייתה בלתי נראית בהקרנות פילם, אבל בווידאו ראינו אותה פתאום, מין הילה מרצדת ומבאסת שהחריבה את קרבות החלל. העובדה שהיא נעלמה מהגירסאות הביתיות המעודכנות היא רק חלק קטן מרשימה שלמה של שדרוגים שאלמלא נעשו, סרטי "מלחמת הכוכבים" המקוריים היו נראים היום כמו "עשרת הדברות".

return01

3) ו"שובו של הג'די". הפעם הראשונה שאנשים תהו כמה שילם השטן ללוקאס על הזכויות לנשמה שלו הייתה מול האיווקים – זוכרים, הדובוני אכפת לי האלה? – ב"שובו של הג'די". מול הפעם הראשונה ש"מלחמת הכוכבים" חשפה את הסאבטקסט של "באנו למכור צעצועים".

"שובו של הג'די" היה המלחמת הכוכבים הראשון שלי, ואולי אני מגזים בלזכור לו חסד נעוריי ונעוריו, אבל לא מזמן צפיתי בו מחדש, ותקשיבו – זה אחלה סרט. אז בסדר, גם אני לא מת הדובונים ההם. אבל ההתרחשויות בארמון של ג'אבה, המוות של יודה והקליימקס כולו הם בשר מבשרה של "מלחמת הכוכבים". מהרגעים הטובים ביותר והיצירתיים ביותר שלה. אז סתמו כבר לגבי הסרט הזה.

4) ומרדף הפודים ב"אימת הפאנטום". ברור, הסרט הראשון בטרילוגיה הראשונה נולד בחטא. קשה מאוד לסנגר על רוב מוחלט של ההחלטות שלקח לוקאס בסיבוב הזה, בראש ובראשונה ההחלטה לביים בעצמו אחרי שלא אמר "אקשן" 22 שנה (להזכירכם, הוא הפיק ולא ביים את "האימפריה מכה שנית" ו"שובו של הג'די"). אבל מרוץ הפודים – והסיקוונס הנפלא שקודם לו, כשאנחנו פשוט שומעים את מגוון הצלילים המטורללים שעושים המנועים של הכלים המאולתרים האלה – הוא שוב התמצית של "מלחמת הכוכבים".

אחד החידושים הכי גדולים של לוקאס היה הרעיון של יקום משומש, מטונף, בניגוד ליקומים החדשים־דנדשים שאפיינו את רוב סרטי החלל עד שנות ה־70. סצנת הפודים עטופה אמנם בסרט מחורבן, אבל היא דוגמה ומופת לניצחון הקונספציה של לוקאס.

Attack-of-the-Clones-1

5) וסצנת פרוץ המלחמה ב"מתקפת המשובטים". "איפה הוא משיג את כל הצעצועים הנפלאים האלה". זוכרים, ג'ק ניקולסון/ הג'וקר על מייקל קיטון/ באטמן? אז דבר אחד שלא תיקחו מלוקאס זה ארגז הצעצועים.

כש"מתקפת המשובטים" מתקרב לקיצו, אחרי כל הדיאלוגים האיומים וכל המפלים האיטלקיים הלא קשורים, סאגת "מלחמת הכוכבים" מראה לנו סופסוף את מלחמות המשובטים שסיפרו לנו עליהן כבר ב־1977. הסצנה הזאת – ערימה אדירה של כלי משחית שיוצאים לקרב – היא מרגעי השיא של הסאגה כולה בכל הנוגע ליצירתיות של העוסקים במלאכת האפקטים המיוחדים.

כשג'ורג' לוקאס היה בן 17, הוא הפך לטכנאי רכב ונהג־משנה של נהג מרוצים בשם אלן גרנט. תאונה שעבר לוקאס עם הרכב הפרטי שלו עצרה את הרומן שניהל עם עולם הנהיגה המקצוענית, אבל הטאץ' של המכונאי זה משהו שנשאר איתו. את רואה כל מכונה ב"מלחמת הכוכבים" ומיד תופס מה היא עושה ואיך היא עושה את זה; זאת גאונות שאני באופן אישי מעריץ, וזה קטע שהיא מציגה את עצמה באופן מיטבי דווקא בפרק הביי־פאר הכי גרוע של הסאגה.

6) וכמעט כל מה שקשור ל"נקמת הסית'". תורידו את סצנות החלום ואת הקרב סקיווקר/ קנובי עם כל האש המזויפת הזאת, וקיבלתם וואחד סרט "מלחמת הכוכבים". במילים אחרות, שווה לראות משהו כמו שליש מדקות המסך של הטרילוגיה שהושמצה בידי עולם ומלואו ואני בתוכו. תגידו לי שזאת לא נקודה לזכותו של ג'ורג' לוקאס.

7) וחוץ מזה האיש מכר בזמן, ומכר לקונה הנכון. לוקאס הבין יותר טוב מכולנו שהוא הפך לנטל על המותג שלו, והייתי אומר על ההחלטה שלו להיפרד מ"מלחמת הכוכבים" שהיא נאצלת אלמלא היו מעורבים בזה ארבעה מיליארד דולר. על כל פנים, צריך גם לדעת למי למכור. והעכבר היה ללא ספק הקונה הרצוי.

דיסני הוא האולפן היחיד בהוליווד שלא נשלט בידי תאגיד; שהוא התאגיד עצמו. כמו ש"מלחמת הכוכבים" היא קולנוע שנולד מתוך הקולנוע, ככה בדיסני יושבים מנהלים שמנהלים סרטים (ופארקי שעשועים, וצעצועים. ציניות בצד, הרי גם זה חלק מהדיל עם "מלחמת הכוכבים"). האולפן הזה תמיד ידע לייצר בידור לכל המשפחה ברמה גבוהה, לרבות במובן הטכנולוגי. ג'ורג' לוקאס לא יכול היה להעביר את ארגז הצעצועים שלו למשמורת במקום טוב יותר.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s