היורד למטה

afterthought (4)

"קפוץ, קפוץ אם אתה גבר"

סרטים כמו "היורד למעלה" גורמים לי לחשוב – והשונאים יגידו, גורמים לי להבין – שאני במקצוע הלא נכון. אתן לכם את התקציר, זה יחדד את הנקודה: גבר צעיר (איתי טיראן) יורד ברגל מראש הכרמל כל הדרך אל נמל חיפה, שם מחכה לו אונייה שאמורה לקחת אותו הרחק מכאן. בו בזמן, גבר מבוגר יותר (אורי קלאוזנר) עושה את הדרך בכיוון בהפוך – מהעיר התחתית אל הפסגה – בחיפוש אחר עגיל שאבד לאשתו. עכשיו, אני לא חוסך מכם פרטי עלילה על מנת לקצר או מסתיר מידע מחשש ספוילר; זה "היורד למעלה". סיפור בלי התחלה ובמובנים רבים גם בלי סוף, אמצע שנמשך 105 דקות וממש קורא לפענוח, כי על פניו אין בו כלום. והנה אנחנו מגיעים לבעיה שלי.

כדי ליהנות מ"היורד למעלה" צריך להתחיל לנתח אותו בזמן אמת. לקמט את מצח ולגלגל גלגלים. האם זה סיפור של התרסקות אל התחתית מול סיפור של עלייה מתוך הנשייה? זה איכשהו מסתדר, כי עם הדקות אנחנו לומדים להכיר יותר צדדים לא סימפטיים באישיותו ובמצבו של הצעיר/ יורד, ומוצאים יותר סיבות להיות בעד המבוגר/ עולה. אבל רגע – שני הסיפורים האלה מסתיימים לא בתמונת מראה הדדית אלא בערך באותה נקודה, קרי התבוננות כנה של גבר באמיתות הלא נעימות של חייו. ואם ככה, למה זה עולה וזה יורד? וכששני הגברים נפגשים בערך באמצע הסרט ואנחנו למדים שיש ביניהם היכרות מוקדמת – אז מה, זה סיפור ספציפי על דמויות ספציפיות? לא אלגוריה על הגאיות והעמקים של החיים?

כל השאלות האלה הציקו לי בזמן אמת, תוך כדי צפייה, ולא מצאתי תשובות מספקות. זה נובע משתי מכשלות – אחת שלי ואחת של הבמאי־תסריטאי אלעד קידן. המכשלה שלי היא שאני לא טוב בלקרוא סרטים. אתם יודעים: יש מבקרי קולנוע שקוראים סרטים כמו טקסטים ספרותיים, שהדבר הראשון שהם עושים זה לחפש את המשמעות של הדברים. מבקרי קולנוע כאלה תמיד מדהימים אותי בהתלהבות שבה הם מהנדסים לאחור ומפשפשים ומוצאים בסרט – כמעט כל סרט – סמלים, דימויים, כוונות. אני כאמור גרוע בזה, ולמזלי (ומזלכם, אני מניח) גם לא נוטה לזה. הכל אצלי מחווט ל"איך", לעשייה. לא ל"מה" ובטח שלא ל"למה". כדי שאיענה לקריאה של סרט לפיענוח, צריך להיות בו משהו שיעבוד עליי. שיסחוף אותי החוצה מהנטייה הטבעית לא לשבור את הראש – העלילה, העשייה הקולנועית או טובים השניים. ופה אנחנו מגיעים לבעיה של אלעד קידן.

"היורד למעלה" הוא סרט ביכורים, וככזה אני שמח למצוא בו יומרה. יומרה זה דבר טוב, אנדר־רייטד, מושמץ שלא בצדק. אבל יומרה מהסוג של קידן, יומרת "אני קולנוע ללא נראטיב מובהק, בואו לפענח אותי", חייבת לבוא עם כיסוי מהצד השני. מהצד של הקולנוע. והקולנוע של קידן, אני מצטער לומר, פשוט משעמם. המראה שלו חסר ייחוד (וזה מוזר עם צלם ותיק ומוכשר כמו ירון שרף, בוגר "בית לחם", "הערת שוליים", ו"אפס ביחסי אנוש"); על הברקות עריכה או סתם קצב סביר אין בכלל מה לדבר (וגם זה מוזר עם עורך ותיק ומוכשר כמו אריק להב ליבוביץ' – "שש פעמים" ושוב "אפס ביחסי אנוש'").

בעשייה של "היורד למעלה" אין טיפה מהאחרוּת של הסיפור שלו, והאפקט של זה עליי כצופה וכמבקר הוא שלילי פעמיים: ראשית, כבר אמרתי – לרגע לא התעורר בי רצון לפצח את הקוד של הסרט. שנית, וחמורה יותר: בסופה של הקרנה לא הצלחתי להחליט אם קידן ניחן בדרך מוזרה ומיוחדת לספר סיפור, והקולנוע שלו פשוט מפגר קצת אחרי הצד הזה שלו – או שהאין־עלילה של "היורד למעלה" מעיד פשוט על כך שהוא לא יודע לספר סיפור. אולי, חשבתי, הוא ניסה בכלל לגולל כאן משהו לגמרי קוהרנטי. משהו עם התחלה וסוף.

כמה הבלחות של הומור ומשחק קטן וטוב של טיראן מונעות מסרטו של קידן להיות התשה גמורה, אבל בינינו, ייחלתי שזה ייגמר. שהיורד יירד והעולה יעלה ומבקרי קולנוע אחרים יסבירו לי מה לעזאזל כל זה אומר.

פורסם בפנאי פלוס, 10.12.15

מודעות פרסומת

3 תגובות ל-“היורד למטה

  1. המשמעות של הסרט היא לא הסיפור המרהיב וההוליוודי שאליו רובנו רגילים.
    המשמעות של הסרט היא הדברים הקטנים שגורמים לנו לחשוב.
    המוכרת של חנות הפרחים המשוחחת בטלפון בעוד ה"גיבור" עובר ליד החנות מראה את כל העולם של חנות הפרחים בכמה מילים.
    הילד שצועק לאישה כי חשב שהיא סבתא שלו והשוט האקראי והכמעט בלתי מוסבר של כוס מתגלגלת על מדרגות נעות באמצע סצנה על פגישה של שני חברי ילדות.
    אני מצטער לאכזב אבל הקולנוע לא נועד לשעשע הוא נועד לשתף.
    ולפעמים אנשים רוצים לשתף חשיבה,
    למעשה חשיבה זה הדבר הכי קשה לשתף מאחר וכל אחד חושב אחרת.
    ולכן תשמע מיליון פירושים שונים לסרט זה.
    ולכן סרט זה הצליח, כי הוא גרם לצופה לקמט את המצח ולחשוב על מה שקורה
    ובכך להכניס אותו לסיפור שאחרת במילותיו של אלעד קידן היה "יותר דומה לסרט תיירותי על חיפה".

  2. אז למה נתת לסרט שלושה כוכבים? הרי זה ביקורת של פחות משני כוכבים. אני די בטוח שאם לא היה מדובר בסרט ישראלי הוא גם היה מקבל אצלך כוכב אחד. נראה לי שהשתפנת כי כל המבקרים האחרים היללו את הסרט. חבל שאין לך את עמוד השדרה – לא מול המבקרים ולא מול תעשיית הסרטים הישראלית – לדרג את הסרט כפי שאתה באמת חושב.

  3. 1. נתתי לו שניים וחצי כוכבים.
    2. את/ה חותם/ת בשם "פלברות" ואני זה שמשתפן?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s