2 סיבות לאופטימיות בקשר ל"טריינספוטינג 2"

אחרי החגים, אילוסטרציה

אחרי החגים, אילוסטרציה

בחודש שעבר אישר הבמאי דני בויל כי סרט המשך ל"טריינספוטינג" צפוי לצאת ב־2016, בדיוק בזמן ליום ההולדת ה־20 של המקור. כבר לפני שנתיים נודע שהתסריטאי גון הודג' — מי שעיבד את ספרו של אירווין וולש, "טריינספוטינג", לסרט הפולחן מ־96' — עובד על עיבוד ל"פורנו", ספר ההמשך שהוציא וולש ב־2002. אלא שרק בחודש שעבר, עם ההכרזה של בויל והודעות ה"אני בפנים" העוקבות של צוות השחקנים (יואן מק'גרגור, רוברט קרלייל, ג'וני לי מילר ואוון ברמנר), הובהר שזה עניין רציני. בתגובה פורסם ב"ניו יורק פוסט" טור מאת מבקר הקולנוע קייל סמית תחת הכותרת "סרט המשך ל'טריינספוטינג' הוא רעיון מחריד, מחריד".

אני מזכיר דווקא את סמית מפני שהכותרת שלו הצחיקה אותי, אבל היו אלף ואחד טהרני קולנוע אחרים שעיקמו את האף לנוכח התוכניות של בויל. והאמת היא שאפשר להבין אותם, מפני שבעוד סרט־ההמשך־המאוחר הוא רעיון שהקולנוע מתנסה בו שוב ושוב, קשה מאוד לדבר על ניסיונות מוצלחים.

בדיוק השנה מלאו 25 למפץ הגדול של ההמשכון המאוחר: ב־1990 יצאו "שני הג'ייקים" (סרט ההמשך ל"צ'יינהטאון", 16 שנה אחרי המקור), "הסנדק 3" — גם הוא 16 שנה אחרי "הסנדק 2" — ו"טקססוויל", שחזר אל גיבורי "הצגת הקולנוע האחרונה" אחרי 19 שנות הפוגה. עכשיו, אני יכול לסנגר על אספקטים מסוימים של "הג'ייקים" ו"טקססוויל", אבל שניהם היו נון־אירועים בקופות ונתפסו בעיקר כחילול קודש. ולגבי "הסנדק 3", אני בספק אם אפילו סופיה קופולה יכולה לסנגר על הסרט הזה.

"רוקי בלבואה" (2006), 16 שנה אחרי "רוקי 5"; "רמבו" (2008), 20 שנה אחרי "רמבו 3"; "וול סטריט 2: הכסף מדבר" (2010), 23 שנה אחרי הופעת הבכורה של גורדון גקו; "פסיכו 2" (1983) ו"הזעם: קארי 2" (1999), גם הם 23 שנה אחרי הקלאסיקות שקדמו להם; "טרון: המורשת" (2010), 28 שנים אחרי המקור; סופרמן ("חוזר", 2006) ואינדיאנה ג'ונס ("גולגולת הבדולח", 2008), קאמבק אחרי 19 שנה. ו"האחים בלוז 2000", שיצא דווקא ב־1998 (18 שנה). ו"פנטזיה 2000", כמובן מ־1999 (ו־59 שנים אחרי "פנטזיה"). אין ברשימה הזאת ולו סרט אחד שאפשר להציב מול טיעון ה"המשכים מאוחרים לסרטים רציניים הם רעיון רע" של קייל סמית, שבצדק מאזכר את "שני הג'ייקים" ו"טקססוויל" וכיו"ב פלופים.

מול ההיסטוריה העגומה הזאת אני רוצה להעמיד שני יוצאים מן הכלל, שאולי רק מעידים על הכלל ואולי משאירים מקום לאופטימיות בנוגע ל"פורנו" (כן, בויל כבר אישר שגם ספר ההמשך ישמור על שמו המקורי במהדורה הקולנועית). הדוגמה הראשונה והמתבקשת היא "צבע הכסף" של מרטין סקורסזה מ־1986, ש־25 שנה אחרי "אדי פלסון" החזיר את פול ניומן לדמות הנפלאה של שחקן הפול מוכה ההרס העצמי; דוגמה פחות מובנת מאליה היא "2010" של פיטר היימס, שחזר ב־1984 לעולם שבראו ארתור סי. קלארק וסטנלי קובריק ב־1968, עם "אודיסאה בחלל".

"צבע הכסף" נמצא לאחרונה בסירקולציה של "יס", וצפייה חוזרת אמנם לא מעמידה אותו בטופ של הקנון הסקורסזאי, אבל בחיי: זה אחלה סרט. ניומן עצום, וטום קרוז הצעיר — טוב, בניכוי תספורת שמקומה בבית הדין בהאג — עושה תפקיד קלאסי לשנים ההן שלו, השחצן הבלתי נלאה. והזמן שעבר מאז "אדי פלסון"? הוא רק מוסיף עומק. עניין.

"2010" הוא מקרה אחר, ולא רק מפני שבניגוד ל"צבע הכסף", הוא די נעלם מהזיכרון הקולנועי. גם בזמן אמת הוא לא קיבל צ'אנס של ממש, בראש ובראשונה מפני שקובריק לא היה מעורב. אבל את הספר עדיין כתב קלארק, ומי שיצא מבולבל מ"2001" — שזה כולם, למעט מי שקרא מבעוד מועד את הספר — קיבל ב"2010" את התשובות לכל השאלות הפתוחות וגם טוויסט נהדר בנוגע לדמותו של המחשב ה.א.ל, שלא אחשוף גם 31 שנה לאחר מעשה.

האם "צבע הכסף" ו"2001" הם סיבות מספיקות לאופטימיות באשר לשובו של "טריינספוטינג"? לאור כל ההוכחות ההפוכות, כנראה שלא. אבל אני חייב להיאחז ביוצאים מן הכלל, בגלל שבדצמבר השנה יוצא עוד המשכון מאוחר, 32 שנה אחרי הסרט שקדם לו. ומצדי "פורנו" יכול להיות פיאסקו, אבל אסור — פשוט אסור — ש"מלחמת הכוכבים" השביעי ייצא כמו "הסנדק" השלישי.

פורסם בגיליון אוקטובר של בלייזר

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s