אחריי לצומת מילר

"אי אפשר להתחיל ככה, צריך שני שליש מהדיירים"

"אי אפשר להתחיל ככה, צריך שני שליש מהדיירים"

שאלת "השנה הקולנועית הגדולה בכל הזמנים" היא משהו שעכברי סרטים יכולים להתבחבש סביבו שעות, שלא לומר שנים. זה נשמע כמו עניין של טעם נטו, אבל האמת היא ששתי תשובות אפשריות זוכות למעמד של סף־קונצנזוס: 1977 ו־1999. ובצדק, שני צדקים, כי ב־77' עטו עלינו בין השאר "מלחמת הכוכבים", "מפגשים מהסוג השלישי", "הרומן שלי עם אנני", "מחפשת את מר גודבאר" ו"ידיד אמריקאי", ואילו 99' הפציצה עם "המטריקס", "מועדון קרב", "אמריקן ביוטי", "גרין מייל", "החוש השישי", "מגנוליה" ו"להיות ג'ון מלקוביץ'". אני מתקשה מאוד לבחור בין השתיים, ואולי דווקא בגלל זה מבקש להניח על השולחן מועמדת נוספת לתואר שנת הקולנוע הגדולה בכל הזמנים. זאת שפתחה את העשור שהסתיים במטריקס.

כן, 1990. במלאות לה 25, הגיע הזמן לשקול ברצינות את מעמדה ההיסטורי. זה בכלל לא עלה בדעתי לפני שהזנתי בגוגל את המילים 1990 ו־Movies לצורך כתבה אחרת, ומה שצץ הכריח אותי לכתוב את הכתבה הזאת. כלומר, ברור, זכרתי ש"החבר'ה הטובים" – מבחינתי אחד מעשרת הגדולים של כל הזמנים – הוא יליד 90', אבל כמה מדהים זה ש"צומת מילר" – עוד סרט גנגסטרים מושלם, לטעמי שיא היצירה של האחים כהן ועוד אחד מעשרת הגדולים – יצא באותה שנה?

"אמרתי בלי מזרחית"

"אמרתי בלי מזרחית"

רוב ריינר, האיש שלא היה מסוגל להחטיא בין 1984 ו־1995 (ולא מסוגל לפגוע מאז 1996) הביא לנו ב־90' את "מיזרי". ג'ון מקטירנן – את "המרדף אחר אוקטובר האדום", אולי מותחן המלחמה הקרה הגדול האחרון, ובוודאי האחרון שנכתב לפני נפילת מסך הברזל. רוברט זמקיס השלים את הטרילוגיה הנצחית שלו עם "בחזרה לעתיד 3", סרט שרבים ואני בתוכם התאכזבו ממנו בזמן אמת, ורבים עוד יותר – ואני שוב בתוכם – התאהבו בו בצפיות מאוחרות יותר. "לב פראי" של דייויד לינץ' עבר לתחושתי תהליך הפוך, אבל רק במובן הזה שבזמן אמת הוא נחשב ליצירת מופת, והיום הוא יותר על תקן סתם סרט עצום. ולגבי "זיכרון גורלי" של פול וורהובן, אז כהיום לא ניתן להתווכח עם שלושה ציצים. באופן אישי אני מת גם על "בחזקת חף מפשע" של אלן ג'יי פקולה, אבל מוכן לקבל את הרעיון שזה רק אני.

זוכה האוסקר הגדול של השנה ההיא היה "רוקד עם זאבים", ועד עכשיו אני זוכר כמה מפתיע היה לגלות שהמגלומניה של קווין קוסטנר – כוכב, במאי, מפיק – הולידה יצירה כל כך סוחפת. מהצד השני של האוקיינוס הגיע אחד הסרטים הצרפתיים האהובים והמשפיעים בכל הזמנים, "ניקיטה" של לוק בסון. "מדורת ההבלים" של בריאן דה פלמה לא השפיע על כלום, אבל צבר עם השנים מעמד מוצדק של יצירה שהקדימה את זמנה. קלינט איסטווד עשה את שלו עם "צייד לבן לב שחור", וב"גלויות מהחיים" הנהדר של מייק ניקולס הציגה מריל סטריפ מבטא של זמרת. מהצד השני של המיקרופון, שר שיחקה נהדר – נהדר כמעט כמו וינונה ריידר – ב"בתולות הים" של ריצ'רד בנג'מין.

"שנתיים לימודי פנטומימה ואפילו קיר אני לא יודעת לעשות"

"שנתיים לימודי פנטומימה ואפילו קיר אני לא יודעת לעשות"

בשביל הכסף שלי, שנה קולנועית מפוארת חייבת כמה כישלונות מפוארים. ו־1990 לא מכזיבה גם בתחום הזה עם "הסנדק 3" של קופולה, "דיק טרייסי" של בייטי, "שני הג'ייקים" – זוכרים, הפלופ האפי של ג'ק ניקולסון כבמאי וכוכב ההמשכון ל"צ'יינהטאון"? – ועוד סרטי המשך רעים כמו "רובוקופ 2", "רוקי 5" ו"עוד 48 שעות". אפשר לכלול בקטגוריה הזאת גם את "מת לחיות 2", אבל יותר במובן של נפילה בהשוואה למקור ופחות במובן של ממש חרא סרט.

קוונטין טרנטינו אמר לאחרונה בראיון ל־Volture שבכל הנוגע לעשורים קולנועיים גדולים, שנות ה־90 של המאה הקודמת – עשור הפריצה שלו־עצמו – לא נופלות משנות ה־70 ומשנות ה־30 של אותה מאה. בואו נשים בצד את הנטייה של טרנטינו להאדרה עצמית ונכיר בכך שהאיש צודק; לא אפציץ אתכם בעוד רשימת שמות, אבל כבר שנים אני אומר לאנשים בדיוק את מה שטרנטינו אמר ל־Volture. אלא שעשורים קולנועיים הם יותר עניין של טרנד ופחות עובדה קלנדרית; מה שהפתיע אותי זה לגלות שהעשור הקולנועי הגדול האחרון אשכרה החל בשנה הראשונה שלו.

פורסם בפנאי פלוס

מודעות פרסומת

2 תגובות ל-“אחריי לצומת מילר

  1. בשבילי זאת תמיד תהיה 1994:
    פורסט גאמפ
    ספרות זולה
    רוצחים מלידה
    המסיכה, אייס ונטורה ו-Dumb & Dumber שמציבו את ג'ים קארי כשחקן הקומדיה הפיזית הטוב של זמננו
    חומות של תקווה – סרט שכבר שנים מוביל את הרשימה של IMDB
    לאון (עוד אחד של לוק בסון)
    4 חתונות ולוויה
    אד ווד (אחת הקליברציות המוצלחות של טים ברטון וג'וני דפ)
    מלך האריות
    העורב
    ראיון עם ערפד – שהזניק את הקריירה של בראד פיט
    מציאות נושכת

    אוכל שתייה גבר אישה
    אדום ולבן (בטרילוגיית הצבעים)
    הפיתוי האחרון
    The Blue Kite

    הייתי רואה כל אחד מהם ברגע זה בלי לזפזפ פעמיים.

  2. טוב, יש לו לערן גם קייס חזק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s