5 עובדות ומסקנה במלאות 25 שנים ל"החבר'ה הטובים"

"אני אומר לכם, ניסיתי הכל, אין יותר נוח מזה לחיתול וכמה מגבונים"

"אני אומר לכם, ניסיתי הכל, אין יותר נוח מזה לחיתול וכמה מגבונים"

אם הייתי צריך ללמד דרך סרט אחד בלבד את כל רזי העשייה הקולנועית — מבימוי מצלמה ועד עריכת פסקול — זה היה חד־משמעית "החבר'ה הטובים". האקסיומה הזאת מלווה אותי כבר שנים, אבל זה עניין אישי; הוא לא מסביר את המעמד האיקוני, המיתולוגי, שהסרט הזה השיג בז'אנר הגנגסטרים ובכלל. במלאות לו 25 קיצים, אולי הגיע הזמן לרדת לשורש העניין.

בחיפוש אחר תשובה גיליתי כמה וכמה דברים על הסרט שחשבתי שאני יודע עליו את כל מה שצריך לדעת. הנה כמה דוגמאות:

1. מרטין סקורסזה התכוון לביים "סרט שנראה כולו כמו טריילר". רוצה לומר שהקצב של "החבר'ה הטובים", שגם ממרחק שניים וחצי עשורים נראה היפר אקטיבי, הוכתב לא בחדר העריכה אלא עוד לפני הצילומים. קצב כזה הוא מובן מאליו בעידן מופרע הקשב הנוכחי; ב־1990 הוא היה פורץ דרך.

2. דייוויד צ'ייס, יוצר "הסופרנוס", אמר פעם ש"'החבר'ה הטובים' הוא הקוראן שלי". זה לא חדש ש"הסופרנוס" ניצבה על כתפי סרטו של סקורסזה, החל בליהוקים משותפים כמו מייקל אימפריולי ולוריין בראקו וכלה בסגנון הסקורסזאי שמאפיין לא מעט פרקים בסדרה, אבל בחיי, איזה ניסוח של צ'ייס.

3. זוכרים את הפרסומת לפאות של מוריי, אותו סרטון מגוחך שמציג לנו את דמותו של מוריס קסלר? אז סקורסזה בכלל לא ביים אותה: המאסטר נתקל בפרסומות הטלוויזיה דלות התקציב של אחד סטיבן ר. פאקה, וביקש ממנו שיביים כמיטב יכולתו את פרסומת "הפאות שלא יורדות".

4. מספר הפעמים שבהן נאמרת המילה "פאק": 321.

5. מספר הגופות שנראות בסרט (ואני חייב לומר שאם הייתי צריך לנחש, הייתי הולך על לפחות כפול מזה): 10.

כל זה טוב, יפה ובכלל לא עוזר להבין מה נשתנה בז'אנר הגנגסטרים מאז סצנת ה"מצחיק איך. איך אני מצחיק?". המחשבה הזאת הובילה אותי אל "הסנדק" ואל העובדה שהחידוש הכי גדול שלו היה התזוזה מארגון הפשע אל משפחת הפשע; עם הרעיון הזה בראש חזרתי אל "החבר'ה" עם השאלה מה עשה סקורסזה שאף אחד לא עשה לפניו וכולם עשו אחריו, והתשובה פשוט הציגה את עצמה: כיף. מרטין סקורסזה היה הראשון שהניח על צלולואיד את מה שלהקת גטו בויז היטיבה לנסח בשירה האלמותי Damn It Feels Good To Be A Gangsta.

אני אומר שהתשובה הציגה את עצמה כי זה בדיוק מה שקרה החודש, כשצפיתי בסרט מחדש אחרי מספר שנות הפוגה. לעזאזל, הרי "החבר'ה הטובים" נפתח ב"מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד רציתי להיות גנגסטר". לעוד עזאזל, אחד מרגעי השיא שלו הוא זה שבו מודה הקריינות של בראקו בכך שהאלימות מחרמנת אותה — ממש במילים האלה. ומה שנועל את העניין הוא ההודאה של הגיבור, ריי ליוטה בתפקיד הנרי היל, בכך שהדבר הכי קשה בלהיות גנגסטר־לשעבר הוא הגעגועים לסגנון החיים.

מרטין סקורסזה סבל כילד מאסתמה קשה. בראיונות על הימים ההם באיטליה הקטנה של ניו יורק הוא מספר תמיד על שתי חוויות מכוננות: להיות כלוא בבית עם התקפי אסתמה תחת הוראה מפורשת מהוריו שלא לעשות כלום לעולם, ולצפות מרחוק בגנגסטרים שמאוחר יותר יהיו השראה לכתיבת "רחובות זועמים" ובמובנים רבים לכל קריירת הבימוי שלו. אני לא אוהב להיכנס לפסיכולוגיה בגרוש, ובכל זאת — בשביל חמשת הגרושים שלי, יש הרבה שכל בכך שהילד שלא יכול היה לעשות כלום הלך ועשה סרט על אנשים שהכל מותר להם. שכיף להיות הם. שכמאמר ריי ליוטה בשבתו כהנרי היל, היו "כמו כוכבי קולנוע עם שרירים".

מרטין סקורסזה וניקולס פילג'י, מחבר התסריט ולפניו הספר, סיפרו שניהם את הסיפור הזה כל אחד מהצד שלו: סקורסזה מסיים לקרוא את מהדורת הכריכה הרכה של "החבר'ה הטובים", מרים טלפון לפילג'י ואומר לו ש"חיכיתי לספר הזה כל חיי". פילג'י משיב: "חיכיתי לשיחת הטלפון הזאת כל חיי". אני לא יכול להתחייב בקשר לפילג'י, אבל מבחינתי זה מחזק את התיאוריה לגבי סקורסזה. הנה, הילד שהכל נאסר עליו מצא סופסוף את הטקסט שיאפשר לו להכניס לז'אנר הגנגסטרים את הכיף של ההכל־מותר.

"החבר'ה הטובים" יצא ב־1990, אבל היה מוכן לצאת לדרך כבר ב־1987; סקורסזה תכנן לעשות אותו מיד אחרי "צבע הכסף" (1986), ובסופו של דבר הלך קודם על "הפיתוי האחרון של ישו" מסיבות כספיות וטכניות. והסרט הזה הוא באמת כל כך 1987, כל כך השנה שבה יצאו שתי קלאסיקות "מפסיקים להתנצל" אחרות: "וול סטריט" של אוליבר סטון, עם גורדון גקו וה"תאוות בצע היא טובה" שלו, ו"נשיכות קטנות" עם הסלוגן הבלתי נשכח "תחגוג כל היום, תישן כל הלילה, לעולם לא תזדקן, לעולם לא תמות. כיף להיות ערפד". לקראת סופו של עשור אמריקאי נהנתני־דורסני, פתאום אפשר היה לומר את זה בקול רם וברור: כיף להיות טייקון, כיף להיות ערפד, כיף להיות גנגסטר. כיף להיות חרא.

פורסם בגיליון ספטמבר של בלייזר

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s