"הנוקמים: עידן אולטרון": 7 הרהורים לא מחייבים

"חכו, אני אומר לכם, אין מצב שזה כל הזיקוקים"

"חכו, אני אומר לכם, אין מצב שזה כל הזיקוקים"

1) טוב, נמאס לראות את רוברט דאוני ג'וניור בתפקיד טוני סטארק. אינדיאנה ג'ונס אמר פעם שזה לא הגיל אלא הקילומטרז', אבל פה זה שניהם. אחרי שלושה סרטי "איירון מן" ושני סרטי "הנוקמים", מה שהיה כל כך מגניב — הדיבור הצפוף הזה, הכריזמה, התחושה שהשחקן אינטליגנטי יותר מהז'אנר — מתחיל להיות מעייף. בעיקר צפוי, כי מדובר בדמות שיש לה בדיוק שלושה מפתחות קבועים: גאונות, בליינות ואגו. מה גם שדאוני הוא כבר לא השחקן שווה־האוסקר ההוא שפתאום עשה סרט קומיקס, אלא השחקן ששיתף פעולה עם הבושה השרלוק הולמסית של גאי ריצ'י בשביל המון כסף, אז גם זה קצת הורס.

ב"הנוקמים: עידן אולטרון", מבחינתי לראשונה בקריירה של דאוני, נכנס גם עניין הגיל. האיש בן 50, ופתאום רואים עליו. טוני סטארק לא יכול להיות בן 50; השורות שלו מהירות מדי, השטיקים שלו קופצניים מדי. ופתאום יוצא שאחד הנכסים הכי גדולים ביקום הקולנועי של מארוול הופך לנטל.

2) פעם ראשונה שאני קולט את ג'וס ווידון מזייף. "עידן אולטרון" הוא סרט לגמרי לא רע, אבל יש בו מצבים שאני לא זוכר אצל ווידון: בדיחות שלא עובדות, מהלכים תסריטאיים שמרגישים מאולצים. לדוגמה, אחת מעלילות המשנה העיקריות ב"אולטרון" היא הרומן המתפתח בין האלמנה השחורה (סקרלט ג'והנסון) להאלק (מארק רופאלו); יש בסיפור האהבה הזה רגעים יפים, אבל כולם עובדים על אותו שטיק — היי, תראו, מישהי מצליחה לרסן את האלק. שתכלס זה "קינג קונג", רק שהקוף ירוק. חוץ מזה, כשמדובר באלטר אגואים של השניים האלה, נטשה וברוס, זה בכלל נראה כמו העונה השלישית של סיטקום, כשהרעיונות נגמרים סופית ומחליטים שאין מנוס מרומן בין שניים מהקבועים.

גם כשמושכים זום אאוט אל המקרו מתגלה חריקה תסריטאית. זאת כבר הפעם השלישית בשנה הקולנועית האחרונה שנעשה שימוש מאסיבי בישות בעלת אינטליגנציית־על שחודרת לתוך הקרביים של האינטרנט ומשם לכל העולם: זה היה הסיפור עם הדמות של ג'וני דפ ב"התעלות", זה היה כל הקטע של סקרלט ג'והנסון — כן, האירוניה — ב"לוסי". אולטרון הוא יופי של בד גאי, וג'יימס ספיידר עושה בו עבודה שמצדיקה הרהור רציני בנושא "קטגוריית אוסקר על תפקיד קול: בעד ונגד", אבל אפשר היה לעשות לו סידור השתלטות עולמית קצת יותר מקורי.

אחרי התלונות, חשוב לי להבהיר ש"עידן אולטרון" כתוב בסך הכל בסדר. רוב הבדיחות עובדות, חלקן אפילו ברמת הא־הא; אין רגעים נמרחים־מביכים הוביט סטייל; והכי חשוב, הגיקיות הנלהבת של ווידון עדיין מורגשת. זה עדיין סרט שעשה פאן בשביל הפאנז, וזה הפלוס הכי גדול שלו.

3) ויש פה הברקת ז'אנר אדירה. המנוע העלילתי של "אולטרון" הוא שטוני סטארק עשה את הדבר הכי אסור במדע הבדיוני, ושיחק את אלוהים. ניסה ליצור גן עדן עלי אדמות והביא גיהינום בשם אולטרון. כשהוא וברוס באנר מדברים על זה, האירוניה לא פוסחת עליהם ועלינו — תראו אותנו, הם אומרים, שני מדענים מטורפים. במילים אחרות, הפרוטגוניסט הכי מובהק של הקומיקס — גיבור־העל — נכנס לטריטוריה של הבד־גאי הכי מובהק, קרי המדען המטורף. אני מת על השטויות האלה.

4) אקשן רב־משתתפים זה מתיש. אחרי סרט ראשון שדחה את הרב־קרב לישורת האחרונה, "אולטרון" מלא בקרבות שמשתתפים בהם כל או לפחות רוב הנוקמים. גם ה־CGI, שהיה איכשהו בשליטה בסיבוב הראשון, מתפרע כאן ממש מהשוט הראשון — כל החבורה בקרב שהפלסטיקיות שלו העלתה בדעתי את ההוביט האחרון ההוא.

הבעיה העיקרית טמונה בעומס. בצורך ליצור כוריאוגרפיה וגיאוגרפיה לכל כך הרבה משתתפים. אם כיסוי הקרבות היה בא מבית הספר של "הפשיטה", עם שוטים ארוכים ויחסית סטטיים שנותנים לך רגע לקלוט מי נגד מי, לא הייתה בעיה מיוחדת. אבל ווידון חותך בטירוף ומצלם כמו מל"ט, כך שבשלב מסוים זה נהיה כתם מטושטש אחד גדול. בטח בתלת ממד.

"עאלק תבואי, בקטנה, שביל קק"ל"

"עאלק תבואי, בקטנה, שביל קק"ל"

5) אני לא מבין איך הוקאיי והאלמנה השחורה נחשבים גיבורי־על. לגבי הראשון — יש על זה בדיחה נהדרת בסרט, אז נניח שמודעות עצמית היא חצי פיתרון. לגבי השנייה, מה הקטע? זה שהיא גם נינג'ה וגם ג'ינג'ית? היי, נינג'ית?

אני זוכר כמה התפעלתי מהיכולת של ווידון ליצור לכל אחד מהנוקמים — כלומר, ב"הנוקמים" — אופי משלו, סיפור משלו, פגם משלו. ב"אולטרון" נראה שהפערים ביניהם כל כך גדולים שהם ממש מכריחים את המהלכים המאולצים שהזכרתי לעיל. קשה מאוד ליצור סיטואציה שתאתגר במידה שווה מפלצת כמו האלק, אל כמו תור, ג'ינג'ית כמו האלמנה ובר־כוכבא כמו הוקאיי. העובדה שווידון הצליח להוציא מזה סרט מצוין אחד וסרט המשך לא רע היא כבר נס; אני מתקשה לראות את זה קורה בשלישית בלי להידרדר קומפלט לאזורי העונה החמישית של הסיטקום.

6) אולי יקומים זה לא כזה רעיון גדול. מארוול התחילה עם זה, די.סי מתחרה בזה, "מלחמת הכוכבים" עומדת להמשיך בזה ויש לי הרגשה שבקרוב נשמע גם על תוכניות של "וורנר" להפוך את העולם של טולקין לעוד יקום מרובה סרטים.

אני בעד הרעיון הבסיסי של יקומי תוכן, כי אני בעד כל דבר שממציא מחדש את החוויה שלנו כצרכני תרבות נמוכה, אבל ב"אולטרון" מצאתי את עצמי מפלבל מול יותר יותר דמויות משנה לאמור, מה הסיפור שלה זאתי. מי ששולט היטב בחומר הנלמד, ראה שלוש פעמים כל סרט של ת'ור ועוקב אחרי כל דבר מתוך האלף שמארוול עושה בטלוויזיה, בטח יוצא מבסוט. הבעיה היא שהצופה המזדמן — או לצורך העניין אני, צופה קבוע עם זיכרון של סטלן לשעבר — הולך לאיבוד בין כל הרפרנסים למחוזות אחרים ביקום הזה.

חבר המושבעים עוד לא אמר את דברו באשר ליקומים הקולנועיים. מוקדם מדי, וישאר מוקדם מדי לפחות עד שנראה את "סופרמן נגד באטמן" ואת Star Wars Rouge One, הספין־אוף הקולנועי הראשון ביקום של לוקאספילם. אבל אחרי ההצלחה — מכל הבחינות — של "הנוקמים", "אולטרון" מעלה בדעתי את המחשבה שהמדיניות הזאת עלולה להיות מקרה של תפסת מרובה.

7) אני כל כך רוצה לראות את "בחזרה למחר". נכון, זה לא קשור בכל ל"הנוקמים", אבל זה היה הטריילר שבא לפניו בהקרנת העיתונאים. בגדול אני משתדל לא לראות טריילרים, כי אני מאמין שהם מחרבים סרטים, מה גם שהספציפי הזה היה ארוך לפחות פי חמישה מהמקובל עליי, אבל וואו. אני רוצה לראות זה עכשיו. כאילו, תקלטו את זה:

בשבוע שהחל עם צמרמורת אדירה מול חורבות טאטואין, ואז דמעות רבתי מול האן וצ'ואי, לא חשבתי שאיזשהו סרט מתקרב אחר יזיז לי לכאן או לכאן. אבל אחרי הטריילר של "בחזרה למחר", הנה הרהור מאוד לא מחייב אפילו בסטנדרטים הרופפים של הפוסט הזה: גם ב־1999 חיכינו לפרק החדש של "מלחמת הכוכבים" כשסרט מדע בדיוני שלא ממש ספרנו יצא לאקרנים, העיף לנו את המוח והפך בדיעבד לכל כך הרבה יותר חשוב מ"אימת הפאנטום". קראו לו "המטריקס".

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s