אז מה אם ג'רמי קלארקסון הוא חרא של בנאדם

צילום: Diamond Geyser. מקור: Flickr

צילום: Diamond Geyser. מקור: Flickr

הנה רשימה חלקית של דברים איומים שעשה ואמר ג'רמי קלארקסון עוד לפני שהתכסח בחודש שעבר עם אחד ממפיקי "טופ גיר" באופן שגרם ל־BBC להשעות אותו לאלתר: טען בשידור שכל נהגי המשאיות רוצחים זונות; סינן בעת הקלטת התוכנית את מילת ה־N (הקטע לא שודר, אבל היו מספיק עדויות שזה אכן קרה); השתמש בספיישל בורמה של טופ גיר בביטוי Slope, כינוי גנאי לאסיאתים; וממש לאחרונה העמיד את כל ארגנטינה על הרגליים כשנהג בה במכונית עם לוחית הרישוי H982 FKL, מה שנתפס כאקט של התגרות בזיכרון הארגנטינאי ממלחמת פוקלנד, שפרצה בינה ובין אנגליה מולדת טופ גיר ב־1982.

גם מחוץ ל"טופ גיר" השאיר קלארקסון רושם של גזען. על פועלי יונדאי הוא אמר פעם שהם אוכלים כלבים, ובהזדמנות אחרת קרא ברצינות מוחלטת לחיסול השפה הוולשית. והנה משהו שכבר לא קשור לגזענות אלא לסתם חראיות כללית: לפני ארבע שנים, כשהמגזר הציבורי באנגליה הכריז על שביתה שפחות או יותר סגרה את לונדון, קלארקסון אמר ב־The One Show של ה־BBC שהוא היה לוקח את השובתים ו"מוציא אותם להורג מול המשפחות שלהם".

עם הרקורד הזה, אין פלא שה־BBC אמר פוס אחרי השערורייה האחרונה — שנחקרת ממש כשהשורות האלה נכתבות, אבל אין ויכוח שקלארקסון פתח את השפה של המפיק אושין טיימון בוויכוח שיצא משליטה, כנראה סביב כשל של ההפקה לדאוג לארוחת הערב של המגישים. הדיווחים על כך שקלארקסון פוצץ לטיימון את הפרצוף כי נשלל ממנו סטייק היו כנראה מעט מוטעים, אבל עזבו: הרי אי אפשר להגן על גבר שמכה אדם שעובד איתו.

עתידה של טופ גיר לא ברור כרגע. שידורם של שלושת הפרקים הנותרים בעונה הנוכחית נדחה למועד לא ידוע, וקלארקסון עצמו הודיע שיתבע את ה־BBC אם יפוטר בתום החקירה הפנימית. יש גם שמועות שהאיש יעלה תוכנית מתחרה ברשת מתחרה, לא ממלכתית ומכאן שגם פחות קפדנית בכל הנוגע לטוהר השידור. בינתיים מדברים על יורשים אפשריים לקלארקסון בטופ גיר עצמה (לדוגמה ביזארית במיוחד, סטיבן פריי). ואני אומר ל־BBC, ההתחרפנתם? גועליות היא לא סיבה מספקת לחסל את — או, אפרופו רעיונות מופרכים כמו מר פריי, לחבל ב — מגזין הטלוויזיה הטוב בתבל.

תראו, במובן מסוים אני מדבר מהפוזיציה. ראשית, ברמה האישית, מעולם לא הפסדתי תוכנית של טופ גיר. אפילו היום, כשאני מבקרם של שני עיתונים והסרטים שותים את מלוא זמן הצפייה שלי, מגזין הרכב הבריטי הוא הטלוויזיה האחרונה שאני עדיין צורך בעקביות אדוקה (ושתבינו, העניין שלי ברכב דל עד לא קיים. זאת העשייה הטלוויזיונית של טופ גיר שמשאירה אותי דבוק למסך). שנית, ברמה המערכתית, תמיד הרגשנו בבלייזר כמו האח קטן — טוב, והעני — של מערת הגברים בהשתתפות קלארקסון, ג'יימס מיי וריצ'רד האמונד. הייתם צריכים לראות אותנו ביום שבו האחרון כמעט קיפד ראשו בניסיון לשבור את שיא המהירות הקרקעית, צמודים למקלטים הכרזת העצמאות סטייל.

אבל העניין עם קלארקסון לא קשור רק לחיבה הקולקטיבית שלנו לטופ גיר (ואגב, היא קולקטיבית בסקאלה הכי גדולה שיש: התוכנית משודרת ב־170 מדינות ומספר הצופים שלה מוערך ב־350 מיליון פר שבוע, מה שהופך אותה לתוכנית הלא־מתוסרטת הנצפית בעולם). לא, העניין עם קלארקסון קשור בראש ובראשונה להפרדה ששומה עלינו לעשות בין אדם ופועלו.

אם יציאות גועליות היו חזות הכל, מזמן היינו צריכים להפסיק לראות את הסרטים של וודי אלן ולהבדיל של טום קרוז. אם נטיות אישיות מסריחות היו סיבה לפסול את פועלו או את כישרונו של אדם, היינו צריכים להחרים בערך את כל המלחינים בני התקופה הרומנטית — ואת הצייר אדגר דגה, ואת טי.אס אליוט — בגלל טרנד אנטישמי, ואת מייקל ג'קסון בגלל טרנד פדופילי. ומה לגבי נורמן מיילר, שניסה לרצוח את אחת מנשותיו? והמשורר ביירון, שאהב לגלות עריות? וצ'רלי צ'פלין עם השמועות על ההעדפה שלו לקטינות? ופיטר סלרס, שאישיותו הבעייתית והאלימה שימשה בסיס לביופיק "החיים על פי פיטר סלרס"?

לפסול יצירה או הופעה של אדם בגלל אישיותו פירושה לצמצם את עולמנו התרבותי בגלל עולמנו הערכי, וזה מקרה מובהק של גול עצמי. יש אישיות, יש כישרון, ושני הדברים אינם דומים או קשורים. למעשה, כשנזכרים בקללות הסף־תסמונת־טורטיות שיוחסו למוצרט, ייתכן שהם בכלל סותרים.

טופ גיר, אפילו בעונתה ה־22, היא אות ומופת לטלוויזיה נהדרת. יצירתית, הרפתקנית, שטותניקית בדיוק במידה הנכונה ולפרקים ממש מרגשת. בהתאמה, שלושת המגישים שלה — עם הכימיה האבסולוטית שלהם, עם האהבה האמיתית שלהם לשטויות שהם עושים — הם המונטי פייתון של העשור וקצת האחרונים. בואו לא ניתן לאישיות המבחילה של אחד מהם לקחת את זה מאיתנו.

*פורסם בגיליון אפריל של בלייזר. עוד צילומים של Diamond Geyser יש כאן 

מודעות פרסומת

12 תגובות ל-“אז מה אם ג'רמי קלארקסון הוא חרא של בנאדם

  1. מה שווים עאכים אם אתה לא משלם מחיר עליהם?

  2. ההשוואה לפייתון יפה, גם גון קליז לא האדם החביב ביקום אבל גאון בעל חוש הומור,תזמון קומי ודרך אדירה לפרשן את העולם.

  3. שטויות. ההשוואה לתקופה הרומנטית ומה לא, פשוט לא רלווטית, מדובר בתקופה אחרת לגמרי. מה גם שחלק גדול מזה הן שמועות ולא בדיוק משהו מבוסס. אנחנו מדברים על כאן ועכשיו. העולם השתנה.

    דבר שני, אותם אנשים שאתה מדבר עליהם לא מזוהים עם רשת (פרטית או מסחרית), לא מקבלים ממנה משכורת, לא עובדים צמוד עם אנשים אחרים שבאים למקום עבודה רגיל מ-9 עד 5, ומצפים לעבוד עם אנשים שחולקים את אותם ערכים ולא נגיד לעבוד עם אנשים אלימים, גזעניים או אנסים. ודבר שלישי, BBC היא רשת שממומנת על ידי משלמי מסים, אז באופן טבעי יש להם (באמצעות נציגים) מילה לגבי הערכים של האנשים שמפעילים או מגישים ברשת.

    אם קלארקסון רוצה להגיד מה שבראש שלו, שיקים ערוץ יוטיוב ולא יתן חשבון לאף אחד. טוב נו, חוץ מגוגל. אתה כבן אדם פרטי יכול לעשות איזה הפרדות שבא לך, אבל רשת/חברה מסחרית/ארגונים וכו' עובדים משיקולים קצת אחרים, ויש עליהם נטל מעבר לתחושת הנוחות של בן אדם פרטי.

    ועוד משהו, אם אתה חושב שבלייזר לא יפטרו אותך אם יתברר שאתה אנטישמי, עושה סקס עם קטינים או עם הבת שלך או אם תנסה לרצוח את אשתך – אז אתה טועה.

  4. לגבי הפסקה האחת לפני אחרונה
    נכון אבל עדיין צריך להעניש אותו בהשעייה לעונה אחת או לפחות באיזה קנס כספי

  5. אדון עורך,
    אתה יודע למה אתה קשקשן בשני גרוש?
    אתה קשקשן בשני גרוש כי אם חוטף האגרוף לפנים היה הבן שלך, היית מגדיש מגזין שלם להתקרנפות והבבוניות של החברה, היית רץ למשטרה, מגיש תלונה, מקים עצומה בפייסבוק להעיף מהעבודה את התוקף האלים.

    אבל כשהבבון האלים הוא כוכב של איזה סידרת טלויזיה שאתה אוהב לראות, פתאום כל היתר הם "יפיי נפש".

    אתה גיבר גדול רק כשהצד שחוטף לא קשור אליך ואם חו"ח כן יהיה קשור, אתה הופך באחת ללביאה המגינה בחמת זעם על גוריה.

    אז כן, אנחנו יפי נפש, בטח עדיף על כעורי נפש דו פרצופיים שכמותך!!!

    • אז פחות התחברת.

      • אין שום קשר אם "התחברתי" או , "לא התחברתי". יש פה דו ערכיות שכאשר יש לך אינטרס, אלימות זה סבבה (כמובן כל עוד רחוק ממך) בזמן שאם יה קרוב אליך…אוי ואבוי מה היה קורה לתוקף הנורא והאלים שפתאום מאוד אכפת לך ממה הוא עושה "בזמנו הפנוי".

  6. חותם על כל מילה.
    מעניין לי את הוובוס איזה אדם קלארקסון מחוץ למסך ולמען האמת לא הייתי מצפה ממנו לפחות מזה. חלק הקסם שלו נטוע בוולגריות שלו וכולנו אוהבים את זה.
    היכה אדם? שיקנסו אותו ושיפצה את הבחור (שמצידו אינו מעוניין לתבוע אותו כלל) אבל מה זה קשור למגזין (לא מגזין הרכב) הטוב בתבל?
    טופ גיר הציבו אמת מידה לכל מגזין באשר הוא. אני חובב רכב מושבע ואין לתכנית הזו כבר שנים שום קשר לרכב. זו תכנית מגזין משובחת שמצולמת, מבויימת ומשוחקת לעילא ע"י צוות שמשלים האחד את השני בצורה יוצאת דופן ועל הכל מנצח אחד- ג'רמי קלארקסון הבלתי נגמר.
    בלעדיו זה פשוט מאוד- אין תכנית.

  7. אני מודה,קראתי לא מעט כתבות על התנהלותו של הבחור,בעיקר באנגלית בכל מיני מגזינים וכאלה שיותר מקורבים לסצנה שם ומה שהולך ואני לא בטוח אם העניין כזה פשוט כמו אתה,או המתנגדים לך-מציגים אותו.
    מצד אחד,יש מספיק סיבות להעיף אותו. אף אדם-לא משנה באיזה מסגרת הוא עובד-ציבורית,פרטית-צריך לחשוש שירביצו לו משום סיבה ובהתחשב ביציאות של קלארקסון שאנחנו מכירים (ובואו נודה,אוהבים) אז כנראה שהוא הגזים הפעם.
    אנחנו גם יודעים שהוא היה באזהרה מהנהלת הערוץ מלפני שנה כבר שכל דבר הכי קטן שהוא יעשה יגרום להעפתו-שום פעם,בגלל התבטאויות כאלה ואחרות.
    מצד שני,אחד מהדברים שנותנים אישיות לתוכנית ולדרך שבה הוא מגיש אותה,כמובן בשילוב עם האמונד ומיי,זה הגידופים השונים והדעה ההחלטית שלו לגבי כל דבר.

    ופה לפי דעתי הבעיה: התרגלנו לדמות שההנאה שלנו ממנה היא בזה שהיא לא מפחדת להשתלח בדברים. ברגע שזה הפך לחלק מהנרטיב של התוכנית,של ביקורות רכב ושל מסעותיהם,אז הצופים מחכים לזה וזו הופכת להיות רק שאלה של זמן מתי תהיה חריגה מהגבול. אלימות פיזית לא נכללת פה,אך הציפייה הוורבלית שלנו לדברים כאלה היא זו שהכינה את הקרקע יופי-יופי לתקרית האחרונה,זה מה שהיה קורה כל פעם שהם היו יושבים בחדרי עריכה ובישיבות ובוחרים איך להציג כל רכב ומה לעשות לגבי כל מסע-אז אני בטוח שהם חיפשו באופן מכוון את מי הם "ישרפו" ובאיזה אופן. המילים המדויקות יצאו רק בצילומים,אבל האורח היה מתוכנן,האמונד ומיי היו מתונים יותר מטבעם ואחת הסיבות שהתוכנית מצליחה כ"כ היא אישיות המגישים.

    אז במקום להמשיך ללעוס את האונות שלכם,נסיים בזה:
    אני בחור שמאוד דומה בדרכי לקלארקסון מהבחינה שאני יודע בדיוק מה אני חושב על כל דבר,יש דברים טובים ויש דברים גרועים וכמעט אין משהו באמצע,ופה הבעיה-אני ברגש עם קלארקסון,אבל לא במוח.

  8. מתנהל דיון דומה לגבי קוסבי בארה"ב(כמובן שחומרת המעשים שונה בתכלית), שמוביל ג'אד אפאטו, ואני די בצד שלו, אם קוסבי וקלארקסון לא ייענשו על ידי מערכת המשפט (ובמקרה של קוסבי הוא חייב להיענש) לפחות לנו כציבור יש את הכוח לעשות זאת, לעשות צדק ציבורי ולגרום לאנשים להיענש כספית וציבורית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s