האם מכנס מרובע בא עם ג'וינט משולש?

משמאל: אני בניינטיז

משמאל: אני בניינטיז

לא מאמין שעשו את הסרט הזה. כל כך לא מאמין שאני מסרב לבדוק אם "בובספוג מכנס מרובע" הוא מה שנדמה לי שהוא, כי אני כל כך אוהב את מה שנדמה לי שהוא: החלטה מודעת לעשות את סרט הסטלנים האולטימטיבי מעל לראש של כמיליארד הורים וילדים.

אם אתם מכירים את הסדרה, אז ביקיני בוטום בטירוף כי נעלמה הנוסחה של קציצות הסרטן ועכשיו פלנקטון ובובספוג נאלצים לשתף פעולה כדי לתקן את המצב. אם אתם לא מכירים את הסדרה, אין לי מספיק אינצ'ים בשביל להסביר לכם עכשיו מה הקטע של בוספוג ואיפה זה ביקיני בוטום, אז פשוט תזרמו.

תראו, "בובספוג" תמיד הייתה קטע. היא בטח לא נראית ככה במבט עייף מהמטבח בזמן שהילד מעביר זמן איכות עם הטלוויזיה, אבל הסדרה הזאת הייתה ועודנה אמירה מפתיעה בחריפותה על הקפיטליזם: בובספוג עובד במסעדת "הסרטן הפריך", שם מעסיק אותו מר קראב חסר המצפון תוך ניצול העובדה שהטבח שלו הוא אליפלט — אהבל טוב לב שמחייך במקום להתאגד. אבל אמירה חברתית זה כלום, פשוט כלום מול מה שקורה בסרט המטורלל הזה.

לצורף העניין, בואו נתחיל מהסוף (ותסתמו עם הספוילרים שלכם, זה פאקינג בובספוג): ההפי־אנד הגדול, ה"בעושר ובאושר" של הסרט, הוא הרגע שבו תושבי ביקיני בוטום זוכים לחזור ולצרוך את קציצות הסרטן ש:

א) מתומחרות באופן שהיה גורם לאנשים תבוניים להפגין בדרישה לצדק חברתי, ו־

ב) הורגות אותם מהסתיידות עורקים, כפי שאנו למדים כבר באקספוזיציה.

לא מגזים ולא צוחק: הבמאי פול טיביט וצוות הכותבים שלו עשו סרט על עיירה שיורדת מהפסים כשנמנעת ממנה ליטרת השומן טראנס שלה, וחוזרת לעצמה ברגע שניתן שוב לשלם יותר מדי בשביל מוות מוקדם. וזה עוד האספקט הכי פחות מטורלל של "בובספוג מכנס מרובע: הסרט".

הנה רשימה חלקית של סרטים קלאסיים ובהחלט לא ילדותיים שזוכים כאן למחוות: "הניצוץ". "2001: אודיסאה בחלל". "שודדי התיבה האבודה". "מקס הזועם". "הערפל" (ההוא של פרנק דראבונט עם סוף העולם והחיות הענקיות, לא ההוא עם הים). והנה רשימה עוד יותר חלקית של התרחשויות: מסע בזמן, מסע בזמן לרבות מפגש עם עצמך, מסע בזמן לרבות מפגש עם הדולפין ששולט בגלקסיה, ספיגת מטח לייזר מראשו של הדולפין ששולט בגלקסיה, היווצרות גיבור־על שהכוח שלו הוא שאיבת כל הגלידות מרדיוס של קילומטר, עיירה שהופכת בן לילה מסדרת ילדים ל"בעל זבוב", חקירה בעינויים של אישה שהיא בעצם מחשב, דרישה המונית להקריב קורבן אדם (אוקיי, בעצם ספוג, אבל הבנתם את הנקודה) והתקף סוכר שמשגר את בובספוג וידידו פטריק לתוך משהו כל כך פסיכדלי שג'ורג' הריסון מעשן בקברו. עכשיו תגידו לי שהתיאוריה שלי לא מחזיקה.

צפיתי בסרט עם בת התשע שלי, חובבת בובספוג ותיקה, וכשהאורות עלו היא פרכסה לאמור "זה הסרט הכי טוב שראיתי בחיים שלי". לא צריך להפריז בחשיבותה של ההצהרה הזאת, כי כל סרט שילד בן תשע רואה הוא הסרט הכי טוב שהוא ראה בחיים שלו, אז במקום קטינה נוחה להתרשם תקשיבו לאבא שלה: הסרט הזה יבוא נהדר לילדים מגיל 7 עד 12, והוא יבוא טוב לא פחות להורים שייתנו לו צ'אנס ויזרמו עם השגעת הכללית שלו — ועם המסרים שלו, שאם לא מתייחסים אליהם בהפוך על הפוך, אפשר בקלות להזדעזע מהם. אבל הראשונים שצריכים להתייצב בקופות, מיד לאחר שהתארגנו כהלכה, הם הסטלנים.

פורסם בפנאי פלוס, 12.3.15

ידידיי ירוקי הריאה, אני יוצא אליכם כאן בפנייה נרגשת: עזבו את "הרולד וקומאר". תשכחו מ"פיינאפל אקספרס". אם אתם מחפשים על סמך מה להריץ סטלה איכותית, בובספוג איז דה שיט.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s