כמו ג'יימס בונד, רק כיף

"עכשיו בטח תגיד לי שהן מתרחבות בהליכה"

"עכשיו בטח תגיד לי שהן מתרחבות בהליכה"

מתיו ווהן נולד ב־1971. הוא היה בן שש כש"מלחמת הכוכבים" יצא לאקרנים, והג'יימס בונד של ילדותו היה רוג'ר מור. כשהאורות עלו על "קינגסמן: השירות החשאי", שיחקתי עם עצמי במשחק החברתי "בן כמה מתיו ווהן" והימרתי על 42; אז בסוף פספסתי בשנה, אבל עם רוג'ר מור פגעתי. לא היה לי ספק שאפגע, כי גם אני גדלתי על רוג'ר מור, והיה לי ברור כמו שתיים ושתיים שהגעגועים של "קינגסמן" ל"סרטי הריגול הכיפיים של פעם" הם געגועים ל־007 של מור. לימים הכי כיפיים — ובסדר, גם הכי אידיוטיים — של סרטי הסוכן החשאי.

את ההוכחה לצדקת דרכי מצאתי אצל רודי אוביאס מהאתר moviepilot.com, שכתב על  "שישה דברים שלמדתי בארוחת בוקר עם מתיו ווהן"; סעיף #1 מכריז ש"ווהן הוא מעריץ של 'המרגלת שאהבה אותי'", והבמאי אומר שם במפורש ש"קינגסמן" הוא מחווה לתקופת מור, וספציפית ל"המרגלת".

נחמד להיות צודק, אבל במקרה הזה גם לא חוכמה: "קינגסמן" מציג בדיוק את המינון של ג'נטלמניות, שטותניקיות וגרוטסקיות שאפיין את הבונד ההוא. יותר מזה: קולין פירת', הסוכן החשאי הראשון שהסרט חושף בפנינו, הוא הכי רוג'ר מור שהיה מאז רוג'ר מור. בהחלט לא הטיפוס הכי גברי בעולם, גם לא הטייפקאסט של גיבור הפעולה, אבל ג'נטלמן אנגלי מושלם עם חיוך קטן שמסתיר משהו. זה תמיד היה הקטע של בונד, אבל מור הוא השחקן היחיד בתולדות הפרנצ'ייז שאשכרה שידר את זה.

קינגסמן היא סוכנות חשאית שלא שייכת לשום מדינה ספציפית. המפקדה שלה ממוקמת באנגליה — ספציפית בתוך חנות חליפות — אבל המטרה שלה היא שמירת הסדר העולמי. הסוכנים שלה קרויים על שם אבירי השולחן העגול, ואנחנו מתחילים כשגלהאד (פירת') מחפש סוכן חדש. הוא שם עין על ילד בשם אגי (טארון אגרטון), בנו של סוכן מנוח שגלהאד חש אחראי למותו. אגי הוא הכל חוץ מג'נטלמן, אבל גלהאד משוכנע שזה לא יעמוד בדרכו לאבירות ("ראית את 'ניקיטה'?", הוא שואל את הבחור).

בד בבד עם תהליך הגיוס והאימון של אגי נפרשת בפנינו עלילת־העל: ולנטיין (סמואל ג'קסון), מלך האינטרנט העולמי, זומם לעשות משהו נורא ואיכשהו מעורבים בזה לפחות חלק ממנהיגי העולם. כלומר, אגי צריך לגבור על המוצא כחול הצווארון שלו, על פקפוקי המלך ארתור (כלומר הבוס של "קינגסמן", מייקל קיין) ועל תחרות מצד מועמדים אחרים וטבעיים יותר לישיבה סביב השולחן העגול — ואז, אולי, גם על ולנטיין.

ככה זה: אם ג'יימס בונד הוא האימא של "קינגסמן", הרי שאימא שלו היא הגברת מארמון בקינגהאם. הסרט הזה כל כך אנגלי־אסלי שהקונפליקט המלווה את אגי אינו סביב שאלת הכניסה לנעליים של אביו, אלא סביב השאלה איך פרחח כמוהו יסתדר במסדר של ג'נטלמנים מובחרים. אבל אז נכנס לתמונה ארכי־נבל וצריך להציל את העולם עכשיו ולתקן את החברה המעמדית אחר כך.

הנה הכללה לא גסה מדי: הסרטים והסדרות ששואבים השראה מפרנצ'ייז ג'יימס בונד נחלקים לשניים. פרודיות כמו "אוסטין פאוורס" ו"קזינו רויאל" המקורי, וניסיונות להמציא 007 חדש — למשל ג'ייסון בורן וג'ק באוור, שראשי התיבות של שמותיהם מככבים בסצנה מתוך "קינגסמן" שבה נעשה ניסיון לנחש מה מקור שמו של הכלב ג'יי.בי (רמז: לא ג'יימס בונד).

אין לי הוכחה, אבל יש לי השערה, שווהן כלל בסרטו את הסצנה המדוברת מפני ש"קינגסמן" הוא לא פרודיה ולא ניסיון לזנב ב־007, אלא משהו חריג בכל העסק הזה של הסרטים־המודעים־לסרטים־אחרים. כלומר, תחשבו על זה רגע: כמעט כל המטא־קולנוע הולך לאחד משני קצוות, או פרודיה פרועה או מחווה מחוכמת. או "טיסה נעימה" או "להרוג את ביל". החידוש של "קינגסמן", ובעיניי גם סוד קסמו, הוא שזאת פשוט מחווה אוהבת. לא בדיחה על חשבונו של בונד וגם לא הומאז' אובר־חוכם שצריך להיות מבקר קולנוע כדי להבין אותו (כן, ק' טרנטינו, אני מדבר אליך).

KSS_JB_D27_02661.CR2

"אז גם אני לא אשתף אתכם במשחקים שלי"

"קינגסמן" הוא גם סרט Origin קלאסי, וככזה ברור למה ווהן הוא הבמאי המושלם עבורו: "קיק אס" ו"אקס מן: ההתחלה" שלו היו בני זונות של סרטי התהוות־גיבור־על. אם זה לא מספיק, אז סרטו הראשון Layer Cake היה מותחן קומי אדיר שכלל את כל המרכיבים הנחוצים לסרט כמו "קינגסמן": אקשן טוב, אנגליוּת שאין לטעות בה וסירוב להתייחס לכל העניין ברצינות.

אלא שווהן, במאי חכם עם רקורד מושלם (מאחוריו לא רק שלושת הנ"לים אלא גם "אבק כוכבים" היפהפה), בא עם יותר מסרט Origin בראש. אני יודע את זה כי הוא ליהק לתפקיד משנה – של פרופסור סקוטי! – את מארק המיל, לשעבר ותכף גם לשעתיד לוק סקייווקר. אני לא יכול לחשוב על דרך ברורה יותר להגיד, חברים, אני פה בשביל להזכיר לכם איזה כיף זה סרטים. למה אתם חושבים שדחפנו פרחח כחול־צווארון לשולחן העגול?

יש כאן רגעים אפלים וגם לא מעט ביקורת חברתית על גבול האנרכיזם, אבל לפני הכל ומעל לכל, הסרט הזה הוא כיף ענק. עם פיצוצים ומכות והומור בריטי דק והומור קוקני גס ואישה מכה שעומדת בכל הסטנדרטים המחמירים של קלואי מורץ ב"קיק אס": גאזל (סופיה בוטלה), הסייד קיק של ג'קסון. שקלתי להדביק ל"קינגסמן" את התואר Good clean fun, אבל הוא מדורג R; זה רחוק מלהיות נקי. וכמובן שזה עוד יותר כיף, כי דמיינו סרט בונד שמותר להגיד בו "פאק" ולהראות דם או לצורך העניין כל נוזל גוף אחר.

בכלל, "קינגסמן" העלה בדעתי שאנחנו חיים באחת התקופות הכי כיפיות בתולדות הקולנוע. תראו את הסרטים של מארוול, תראו מה עשה ג'יי.ג'יי אברמס ל"מסע בין כוכבים", תראו כמעט כל סרט אנימציה מהעשור האחרון: הבמאים המובילים בדורנו גדלו על לוקאס ועל ספילברג (ולפעמים על רוג'ר מור), והם יודעים כמה חשובה תחושת הרייד. הלונה פארק.

"קינגסמן" מבוסס באופן חופשי על רומן גרפי מאת מרק מילר ודייב גיבונס, ואני לא מכיר אותו כך שאין לי מושג אם הוא כזה כיף במקור; אני רק שמח שהוא זכה לעיבוד דווקא עכשיו, כשאנחנו מצפים ללכת לסרטי קומיקס וקודם כל ליהנות. לצחוק. לבלות בלונה פארק. אני מת על דניאל קרייג וחושב ש"סקייפול" היה סרט גדול, אבל "קינגסמן" הזכיר לי משהו: הסוכן החשאי לא אמור להיות עמוק. הוא אמור להיות כיף, משהו שפרנצ'ייז בונד די שכח איך עושים.

לסוף השארתי את הסוף. אל תדאגו, לא בקטע של ספוילרים: אני פשוט רוצה להשאיר אתכם עם שאלה שהתשובה עליה תבוא כשהאורות יעלו. תגידו, אתם ראיתם פעם סרט שעשה שימוש מושכל יותר בשוט של תחת?

*כמבקר הקולנוע של פנאי פלוס ובלייזר, כמעט לא יוצא לי לכתוב לשני העיתונים על אותו סרט. במקרה הזה יצא, והטקסט שקראתם כאן הוא הכלאה בין מה שפורסם בגיליון פברואר של בלייזר ומה שהופיע בגיליון ה־12.2 של פנאי פלוס

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s