בעקבות הצייר הרומנטי

"אמרתי או לא אמרתי שגדעון סער יתנקנק?"

"אמרתי או לא אמרתי שגדעון סער יתנקנק?"

הביופיק, הביוגרפיה הקולנועית, היא כרוניקה של מפח נפש. בסדר, נכון, "השור הזועם". אבל מנגד מתייצבים "הטייס" ו"ג'יי אדגר", "מילק" ו"הוריקן", "גנדי" ו"ניקסון", "צ'פלין" והרלוונטי מכולם לענייננו, "פולוק". אין, מדהים כמה דמויות היסטוריות התפגרו בחדר הניתוחים הקולנועי. ושתבינו, כדי להיזכר ברשימה דלעיל נעזרתי בחיפוש Best Biopics; נחשו איך היא הייתה נראית אם הייתי מקליד Worst. איך אמר האיש בעל שש האצבעות לאיניגו מונטויה? "תתרגל להתאכזב".

עם ציפיות בהתאמה באתי לביופיק החדש של מייק לי, "מר טרנר". זה אותו לי מ"עירום" ו"נערות קריירה" ו"תקוות גדולות", עם כל הריאליזם כחול־הצווארון והתחושה החמוצה של במאי שמחויב יותר למצפון החברתי שלו מאשר להנאה שלנו. אני לא מעריץ גדול – למען האמת נמאס לי מהקדרות של לי כבר בתחילת העשור הקודם – אבל דווקא בגלל זה סקרן אותי לראות את האיש מחוץ לאלמנט שלו. ואיך שלא תסובבו את זה, צייר נוף שהלך לעולמו ב־1851 הוא לא באלמנט של מייק לי.

"מר טרנר" הוא סיפורו של וויליאם טרנר (ליתר דיוק ג'וזף מילארד וויליאם טרנר, כי ההיסטוריה חמדה לצון ובאותה תקופה באנגליה פעל צייר נוף אחר בשם וויליאם טרנר), אבל רק במובן הזה שהוא עוסק בשנות חייו האחרונות של אחד מגדולי הציירים בהיטוריה. מכל בחינה אחרת, "סיפור" היא לא מילה רלוונטית בהקשר של הסרט הזה.

אם תיכנסו לאתר של "לב", תמצאו תחת "מר טרנר" את התקציר הבא: "סיפורו של הצייר הבריטי האקסצנטרי ושל הסובבים אותו – אביו המסור, עוזרת הבית האוהבת שהוא לוקח כמובן מאליו, עמיתיו התככנים למקצוע, וגברת מיוחדת אחת שחיה במורד הנהר. בין כל אלה אנו מלווים את מר טרנר בעוד הוא מטייל, מבקר, מעליב, חוקר, ובעיקר – מצייר". מה אני אגיד לכם, לא יכולתי לנסח את טוב יותר (כאילו, חוץ מהשורה "עמיתיו התככנים למקצוע". זה קצת עילג). המתקצר האנונימי מתאר בנאמנות רבה את חוויית הצפייה בסרט הזה, שבו סיפורו של הגיבור איננו מסופר; הוא יותר כמו מתואר בראשי פרקים, בנקודות. במשיכות מכחול עבות, אם תרצו.

גם אם לא תרצו, אני חושב שזה בדיוק מה שעבר בראש של מייק לי. טרנר אמנם משויך אתנית לתקופה הרומנטית, אבל עבודותיו נחשבות למבשרות האימפרסיוניזם, ונדמה לי שזה נכון גם לסרט שניסה לי לעשות. התרשמות האמן מהאמן אפשר לקרוא לזה. לא ביופיק במובן המקובל, אלא סיכום כך וכך תכונות ומעללים של טרנר, ושהצופה כבר יחליט לבד איזה נרטיב – או דמות, או תמונה – עולים מכל זה.

טוב, הבעיה היא שלא עולים. "מר טרנר" הוא אוסף של רגעים מצוינים – לרבות קטע השירה הכי יפה שראיתי השנה בסרט, השימוש הכי מושכל בפיל מאז "אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור" וללא ספק סצנת התראי־לי־ציצים המוזרה של העשור – אבל הרגעים האלה לא מצטברים לכדי תמונה, אימפרסיוניסטית או אחרת. הם נשארים רגעים. משיחות צבע שלא יעזור לך להתרחק מהן, כי הן לא מייצרות שום שלם מכל מרחק שלא תתפוס.

מה שמוזר – מה שכמעט לא נתפס על פני 150 דקות – הוא שזה לא ממש גורע מחוויית הצפייה. מייק לי לא מציע לפצח את דמותו של טרנר, כי זה בדיוק סוג הפסיכולוגיה בגרוש (או הביוגרפיה בגרוש) שהביופיק המצוי מתרסק בתוכו. במקום זה הוא מצייר לנו את דיוקן האמן כאיש, נקודה. לפעמים איש גס, לפעמים איש רך, ולפעמים זה דיוקן האמן כאיש חרמן. שימו את זה מול הניסיון של אד האריס (כבמאי וכשחקן) לפצח את ג'קסון פולוק, ואני לוקח בשתי ידיים את האימפרסיוניזם של "מר טרנר" על חשבון הפסיכולוגיזם של "פולוק".

באדיבות סבבה 5

באדיבות סבבה 5

הבעיה בסרט שמציג לך חתיכות ומשיחות במקום שלמים וסיפורים היא שכל חתיכה צריכה להיות פיקס וכל משיחה על הכסף, אלא שלפחות 30 מתוך 150 הדקות האלה לא מצדיקות את עצמן. זה הרבה זמן מת ביצירה שאין בה ממש, איך קוראים לזה, עלילה. חזרות מיותרות, הרמות שמחכות לשווא להנחתות – הרגעים המתים גורמים לי לסכם את "מר טרנר" בעיקר ככישלון מעניין. ניסיון נאה לחשוב מחדש על הביוגרפיה הקולנועית. לא יותר מזה.

אז כן, כישלון. אלא שהרגעים הטובים – והצילום המצוין של דיק פופ עם הנאמנות המוחלטת לפלטת הצבעים ולקומפוזיציה של טרנר, וההופעה האינסטנט־קלאסית של טימותי ספול בתפקיד הראשי, והנוכחות השקטה והחודרת של דורותי אטקינסון כעוזרת הבית שהוזכרה לעיל – כל אלה הופכים את "מר טרנר" לכישלון מספיק מעניין כדי לקנות כרטיס בשבילו.

בעצם תנו לי לחדד את זה: רק בשביל הסדרה האינסופית של גניחות, אנחות, אנקות, שיעולים והמהומים שסיגל לעצמו ספול שווה לקנות כרטיס ל"מר טרנר". יש שחקנים שנהוג לכנות "פיזיים"; מה שעושה כאן ספול מוכיח שלפעמים, הצוהר לנשמתו של אדם הוא פשוט סך הצלילים שמפיק גופו.

פורסם בפנאי פלוס, 11.12.14

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s