14 סיבות להגיד תודה (וחג אחד שצריך לאמץ)

11090356293_db28aed5be_c

סתם שאלה, למה בעצם אנחנו לא קוראים לזה תרנגול טורקי?

מחר יתיישבו האמריקאים לשולחן ויגידו תודה. אנשים נוטים לחשוב שחג ההודיה הוא עניין דתי, אבל זה חג אזרחי למהדרין; הרעיון הכללי הוא אמנם להודות לאל הטוב על השפע (במקור החקלאי) ועל בכלל, אבל שורשי המנהג הזה נטועים במשתה בן שלושה ימים שערכו ראשוני המתיישבים הלבנים באמריקה בשנת 1621. זה המון שנים אחרי ישו.

ליברלים רבים בארצות הברית רואים בחג ההודיה מופת של צביעות. אחרי הכל, אותו משתה חגג לא רק את היבול האיכותי של 1621 אלא גם את הצלחת רצח העם שבוצע באינדיאנים. בהקשר הזה יש משפט חזק של פרופ' דן ברוק מאוניברסיטת קליפורניה, שרואה בחג מפגן של "אמנזיה פוליטית ותרבותית". אבל מאיפה שאני עומד — מבחוץ וממרחק — חג ההודיה מייצג רעיון שאני לא מהסס לקרוא לו נשגב.

ביום הכיפורים אנחנו מבקשים סליחה, ביום השואה אנחנו זוכרים, ביום העצמאות אנחנו אוכלים. יש בינינו כאלה שמתפללים, ולמרות שאני לא עוסק בזה בעצמי, תרשו לי להמר בזהירות שרוב מוחלט של התפילות הנישאות — מהארץ הזאת כמו מארצות אחרות — הן יותר בכיוון של בקשות. אבל כמה כבר יוצא לנו לעצור שנייה ולמנות תודות?

חגי ישראל ומועדיה הם דתיים או לאומיים. חגים אזרחיים אין לנו, בטח לא במובן הסמנטי: מועד שמוקדש לחייהם של האזרחים. ואני חושב שנעשה לעצמנו טובה ענקית אם נאמץ את הרעיון של חג הודיה מקומי.

אני מכיר את הסלידה המובנית מייבוא של מסורות אמריקאיות, אבל גם קנדה, הולנד, גרנדה, ליבריה — ובגרסאות מעט שונות, גרמניה ויפן — חוגגות הודיות משלהן. אז הנה, זה לא רק תירוץ לאכול הודו בגודל של טקסס. אבל הטיעון הכי חזק בעד ההודיה הוא שזה מעולה לנפש.

אנחנו מקטרים, אנחנו רבים, אנחנו מבקשים, אנחנו תובעים. אנחנו לא מודים, למרות שלכולנו יש על מה. ואני באמת מאמין, סכריני ככל שזה עשוי להישמע, שלהביע את ההערכה שלנו למה שיש לנו — כלומר, במקום השטיק הרגיל של להתבאס ממה שאין לנו — זה אשכרה להעביר חוטר דרך הקנה של הנשמה.

אין לי מושג אם כל זה עושה שכל למישהו חוץ ממני, וממילא אין לי משאבים להרים פה איזה מהלך חברתי, אבל הנה כמה דברים שאני מרגיש צורך להודות עליהם בעצמי. לא יהיה מבסוט ממני אם תשלחו לי או תלנקקו לי או תתייגו לי את התודות שלכם, ולכו תדעו — אולי בסוף עוד ניצור פה איזה סחף זוטא.

1) תודה על זה שלמרות התקף לב כמעט קטלני בגיל 37, אבא שלי עדיין חי ובועט בגיל 73.

2) תודה על אימא שמחווטת הפוך מכל בן אנוש אחר שאני מכיר ועל אחות שנתקיים בה כל מה שמגולם בצירוף "אחות גדולה".

3) תודה על אישה שסובלת אותי כבר 14 שנה.

4) ועל רונה. על רונה.

IMG_9222

"יאללה, כולה עוד שבועיים ונגמרה הטירונות"

5) תודה על חתיכת חיים שאפשרה לי לחוות בזמן אמת את וודי אלן וסטיבן ספילברג ולאונרד כהן ו"מלחמת הכוכבים" ונפילת החומה ואירופה שלפני היורו וג'ון אירווינג והאינטרנט ורבין וארבעה גביעים של מכבי (ב־77' וב־81' כבר הייתי בחיים, אבל עוד לא בהכרה).

6) תודה על זה שבין כל המלחמות והפיגועים וההזויים והמשיחיים, בסך הכל לא רע לנו פה.

7) ועל שתי נגיעות אחרונות. אחת נשיקה על המצח הבוער של סבתא כשהנשימות שלה הלכו ונחלשו, שנייה מגע יד על הגוף הקטן של פיצפץ עד שבית החזה שלו נדם. כנראה שלא יאה לכתוב על סבתא שלך ועל הכלב שלך באותה נשימה, אבל בשתי הפרידות המאוד שונות האלה הרגשתי שתי שלוות מאוד דומות. יכול להיות שזה כי רציתי לראות את זה ככה, ויכול להיות שבגיל מסוים — כמעט 90 שלה, כמעט 18 שלו — זאת באמת שלווה. לא יודע. אבל זה עשה אותי לגמרי רגוע לגבי הסוף, אז אני אסיר תודה על שתי הנגיעות.

8) ועל כל המריחואנה.

9) ועל ג'וב שכבר 13 שנה גורם לאנשים לחשוב שאני בן זונה בר מזל, למרות שאם רובם היו יודעים כמה בר מזל אני באמת, הם היו חושבים במילים קצת יותר חריפות מבן זונה.

10) טחינה, סחלב, אפרסקים ופרושוטו מלון. לא ביחד, כן?

11) תודה על החברים האלה שממשיכים לשחק איתי "מבוכים ודרקונים" בגיל 40.

12) ועל מיקמיק. חוץ מהקטעים האלה שאני מתעורר באמצע הלילה עם שפם באוזן וזנב בפה.

13) סרטים. אני חושב שכולם: הטובים כי הם טובים והרעים כי בלעדיהם לא הייתי תופס כמה טובים הטובים.

14) ותודה על כל אחד שקרא אי פעם משהו שכתבתי. כולל אלה ששנאו, כי מילים כתובות הן כמו העץ ההוא שנופל ביער: לא עושות שום רחש בלי מישהו שיקשיב.

*

צילום ההודו שם למעלה: Len Dap (מקור: Flickr)

מודעות פרסומת

6 תגובות ל-“14 סיבות להגיד תודה (וחג אחד שצריך לאמץ)

  1. תשובה לא מוסמכת – בטורקיה הציפור הזאת מסתובבת בעכיקר בשווארמיות ואילו בהודו היא מסתובבת ביערות כעוף בר לכל דבר.
    ותודה לך. תענוג לקרוא אותך בכל פעם מחדש

  2. המגיב שלא מגיב

    תודה על הבלוג שלך !

  3. אהבתי את הרפרנס ל"אמריקן ביוטי" ב-4 🙂

  4. מי שיכול להתייחס לחיות שלו ברגישות כמוך – מבורך כשלעצמו, (בהנחה שמיקמיק הוא חתול או כלב.. ולא דרקון או אביר)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s