6 דברים לראות בחיפה*

"אני אומרת לך, לא מכירה בנאדם אחד שקורא את הבלוג הזה"

"אני אומרת לך, לא מכירה בנאדם אחד שקורא את הבלוג הזה"

מוזרים חייו של מבקר קולנוע לקראת פסטיבל הסרטים בחיפה: ההיצע גדול כל כך שאתה מתבקש לאתר מראש את הכותרים שמעניינים אותך, ואז לקוות שמארגני הפסטיבל יוכלו לאפשר לך לצפות בהם מבעוד מועד. אני מספר לכם את זה כדי להבהיר שאין לי מושג אם הרשימה הבאה מייצגת את המיטב של הפסטיבל או מה; אלה פשוט שישה סרטים שנשמעו לי מגניבים והתבררו כנפלאים, שמצדיקים גיחה מיוחדת לעיר של יונה יהב. כן, עד כדי כך.

כדי לשוות לעסק מידה של קונספציה, מופיעים כאן רק סרטים שלא אמורים להיות מופצים מסחרית בישראל ומכאן שהפסטיבל הוא כנראה ההזדמנות היחידה שלכם לראות אותם על מסך גדול; הקליקו על השמות בלעז כדי לראות מתי.

1) פני הדור: "אויב הכיתה" (Class Enemy, סלובניה 2013)

רוברט, המורה החדש לגרמנית, לא בא טוב לכיתה שלו. לא רק שהוא מחליף מורה אהובה שיצאה לחופשת לידה, אלא שהוא גם ההפך המוחלט ממנה: קפדן איפה שהיא קלה, דורש איפה שהיא מחפפת. זה איכשהו בסדר עד שסבינה, פסנתרנית מוכשרת וילדה קצת שברירית, מתאבדת דווקא אחרי שיחה אישית קשה עם מי שכבר מכונה "הנאצי".

בשלב הזה, משהו כמו רבע שעה בפנים, הדברים הסתדרו לי בראש: רוברט הוא האיש הרע בסיפור הזה ואני צריך להיות בעד המרד המתהווה של הכיתה. טוב, זה מה שקורה למי שחושב שהוא חכם גדול: הבמאי רוק ביצ'ק, ביצירת ביכורים בשלה ובוגרת שאין דברים כאלה, מצליח להפוך על הראש את הקונבנציות וליצור סרט שאין בו טובים ורעים וכתבי אישום נגד המערכת הזאת או השיטה ההיא. רק תמונת ראי כנה להפליא של חינוך בדור שבו — אני מצטט — המורים חוששים מהלמידים במקום שהתלמידים יחששו מהמורים. עיטור העוז לשחקן איגור שמובור, שמפליא לפצח את התפקיד הראשי הכה כפוי טובה.

2) פני הכלב: "האל הלבן" (White God, הונגריה/ גרמניה/ שוודיה 2013)

ילדה רוכבת על אופניים לגמרי לבדה בעיר נטושה. מאחד הרחובות צצה להקה עצומה של כלבים ומתחילה לרוץ בעקבותיה. האם הם רודפים אחריה? האם זאת סצנת חלום? איך לעזאזל צילמו את הדבר הזה?

אל הזוכה בפרס הגדול של מסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן האחרון, שהסצנה דלעיל היא רק הפתיח שלו, עדיף להגיע עם מינימום מידע מוקדם. מספיק לדעת שזה סיפור על ילדה בת 13 ועל מה שקורה לה ולכלב שלה אחרי שאביה מחליט להיפטר ממנו. יש לי כזה סופט־ספוט לכלבים שאני די משוכנע שבגלגול הקודם הייתי פשפש, אבל אני מבטיח לכם שלא צריך אפילו לחבב כלבים בשביל להישאב לתוך סרטו של קורנל מונדרוצ'ו. וזה שהוא גרם לי לבכות, פעמיים — זאת כבר בעיה שלי.

3) בשם האב: "כמו גדול" (Starred Up, בריטניה 2014)

לפני כמה שנים פרסמתי רשימה ובה 16 סרטי הכלא האהובים עליי, ו"כמו גדול" מכריח אותי לפתוח אותה מחדש. זה סיפור על בן (ג'ייק או'קונל) שנכנס לכלא שבו אביו (בן מנדלסון העילאי) הוא האסיר הכי מפחיד, סיפור על אריה צעיר בכלוב של אריה זקן, וזה גם סרט כלא שהחירות או היעדרה הם בכלל לא העניין בו. בעצם זה בכלל לא על אסירים; זה על גברים.

הבמאי דיוויד מקנזי הרג אותי לפני שלוש שנים עם Perfect Sense, יצירת המד"ב העצובה והמופתית שלו. הייתי צריך לדעת שגם בכלא הוא יביא משהו שפשוט עוד לא ראינו. אני אומר לכם, רק על קומבינות האסירים שהוא מגולל פה בחמש הדקות הראשונות מגיע לו איזה כינור דוד.

4) בשם שווילי: "פגישה עיוורת" (Blind Dates, גיאורגיה/ אוקראינה 2013)

הסרט הכי קטן בחבילה הזאת הוא דרמה קומית מרירה ומקסימה שאפשר לסכם עם עודף מ־25 מילים: סנדרו, בן 40 שעדיין גר עם ההורים, מתאהב דווקא באישה נשואה שבעלה עומד להשתחרר מהכלא. נשארו לי מילים להוסיף "אופס"?

הבמאי לבאן קוגושווילי נכנס כאן ביודעין לסיפור שנורא קל לנחש איך ולאן הוא הולך, וזה משאיר לו המון מקום לפתח דמויות עם בשר וסיטואציות סופר־ספציפיות במקום ארכיטיפיות. הלב הפועם של הסרט הוא זה של סנדרו (אנדרו סקוורלידזה המצוין), האנטי־גיבור שבגללו אני מזמזם כבר יומיים את "הילד בן 30". כשאני חושב על זה, מכל הדברים שקרו לי השנה, הכי לא צפוי זה שהתאהבתי בגרוזיני.

5) ללא עקבות: "בסדר ההיעלמות" (In Order of Disappearance, נורווגיה 2014)

מישהו הרג את הבן של נילס, ועכשיו נילס הולך לטפל בו. נשמע כמו מלודרמת נקמה, נכון? אז בגלל זה חשבתי ש־IMDB ירד מהפסים כשסרטו של הנס פטר מולנד קוטלג כקומדיית פשע. אבל הפסקתי לחשוב ככה בפעם השלישית שהמסך השחיר כדי להספיד את הממזר האחרון ששילם בחייו על העלילה הזאת.

סטלן סקארסגארד (כאן בשיתוף פעולה שני עם מולנד אחרי "ג'נטלמן בנשמה") נהדר כהרגלו בתפקיד האבא/ נהג מפלסת שלג/ מלאך נקמה, אבל את ההצגה גונב ברונו גנץ בתפקיד גנגסטר סרבי עם קול של עורב מוכה דלקת ריאות. אני בכוונה לא מרחיב יותר מדי, כי צריך פשוט לזרום עם השגעת שהולכת ונבנית כאן. והכי כיף: סוף סוף קומדיית פשע מטורללת שבמקום לחקות את גאי ריצ'י ממציאה לעצמה שפה משלה.

6) ללא מילים: "השבט" (The Tribe, אוקראינה 2014)

את הטוב ביותר, וביי־פאר הקשה ביותר, שמרתי לסוף. קשה לא מפני שהבמאי מירוסלב סלאבושפיטסקי מציע לכם לצפות ב־130 דקות נטולות מילים ואפילו לא מתרגם בשבילכם את שפת הסימנים ששולטת בו, אלא מפני שהוא מתאר תת־תרבות של נערים שמלכתחילה אין להם הרבה תקווה. ואז מתחיל הייאוש.

זוכה הפרס הגדול של שבוע המבקרים בפסטיבל קאן האחרון הוא בשבילי לא פחות מיצירת מופת. בהתחלה הייתי עסוק בהתפעלות מכך שאני מבין הכל למרות שזה, מילולית, דו־שיח של חירשים — הבנתי שזאת פנימייה לכבדי שמיעה, הבנתי שהגיבור הוא התלמיד החדש, הבנתי שהנערות המקומיות משלימות הכנסה בזנות והבנתי שההוא מתאהב עד מעל לראש באחת מהן — אבל ככל שנקפו הדקות, תפס אותי לא רק האיך אלא גם המה.

לא אספיילר לכם כאן לאן זה מתפתח, אבל השקט המוחלט הופך את האלימות והסקס הברוטאליים של "השבט" לכל כך אינטנסיביים שזה כמעט יותר מדי. וזה בסדר, כי סלאבושפיטסקי מציג כאן סיפור שאין לו זכות קיום בלי שהצופה ירצה לתלוש את שיער ראשו מרוב צער וזעם. שלושה ימים עברו מאז שצפיתי בסרט, שתמונה מתוכו עומדת בראש הפוסט הזה, ואני עדיין בהתאוששות. אמרתי שש סיבות לנסוע במיוחד לחיפה? אז בשביל האחת הזאת שווה לעלות לשם ברגל.

~

עוד שלושה סרטים ששווה לנסות לתפוס בפסטיבל אם אתם בסביבה, למרות שהם פחות כסף בבנק ויותר טעם נרכש: "עיוורת" (Blind, בימוי: אסקיל ווגט) הוא מין "מעבר לכל דמיון" נורווגי, כולו סביב התרחשויות נפשיות משונות שעוברות על כותבת שהתעוורה; "קר ביולי" (Cold in July, בימוי: ג'ים מיקל) הוא מותחן אמריקאי פרוע למדי שלוקח את מייקל סי. הול וסאם שפרד ודון ג'ונסון למקומות שבחיים לא תנחשו לפי עשר הדקות הראשונות; ו"יום מפרך" (A Hard Day, בימוי: קים סונג־הון) הוא קומדיית פשע אינטנסיבית מקוריאה הדרומית על שוטר שעובר עליו — חכו לזה — יום קשה.

~

*כן, אני יודע שביחד עם ההמלצות המסויגות זה יוצא תשעה דברים לראות בחיפה. ואם כבר, אני מזכיר גם שנהרסתי מ"אידה" (Ida, פולין 2014) עד כדי כך שישבתי והכנתי לכם את זה. אז אלה היו עשרה דברים טובים לראות וכותרת גרועה אחת לקרוא.

פורסם בפנאי פלוס, 9.10.14

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s