לוסי בשמיים עם צמרמורות

"זהו, נשבר מהוועד הזה, אני מביאה חברת ניהול"

"זהו, נשבר מהוועד הזה, אני מביאה חברת ניהול"

אם רוצים לחפש מכנה משותף ל"לוסי" ו"הרחק מהיעדרו", הרי שבנקודת המוצא של שניהם יש גיבורה שהיא קורבן. קלוש, אני מודה, אבל זה מד"ב עתיר אקשן מול מלודרמה ריאליסטית עתירת גילוי עריות. פלא שבכלל יש נקודת השקה. ובכל מקרה אני נדרש אליה לא מפני שבאמת יש דמיון בין סרטו העלילתי ה־15 של לוק בסון לסרטה השלישי באורך מלא של קרן ידעיה, אלא כי במובנים רבים אני פסול לעדות על שניהם. על "לוסי" מפני שהוא לחץ לי כל הכפתורים הנכונים — מדע בדיוני פילוסופי, סקרלט ג'והנסון, נבל מיובא מקולנוע הנקמה של קוריאה הדרומית, דמות שלומדת את כוחות־העל שלה תוך כדי הליכה, מורגן פרימן — ועל "הרחק" כי הוא עשה לי בדיוק את ההפך. בקיצור, אם אני אתם, אני מוריד חצי כוכב מהארבעה שנתתי לראשון ומוסיף אותו לשניים שנתתי לשני. מה שבטוח.

"לוסי" הוא "קונטקט" פוגש את "ניקיטה" פוגש את "אודיסיאה בחלל" פוגש את "ללא גבולות" פוגש את "המטריקס". על זה דיברתי כשדיברתי על כל הכפתורים הנכונים; הסרט הזה ממש נעשה בשבילי, ולעזאזל, כמה שנהניתי ממנו.

ג'והנסון היא לוסי, בלדרית בעל כורחה של סם סינתטי חדש־דנדש ששקית ממנו מתפוצצת לה בתוך המעיים וגורמת למוח שלה להיכנס להיפר־דרייב. במקום עשרת האחוזים ממנו שכולנו מנצלים, היא קופצת ל־20 וממשיכה להצפין בתהליך שהופך אותה לגיבורת־על־על. עכשיו רודף אחריה האיש שנתן לה את החומר מלכתחילה (צ'וי מין־סיק הכביר מ"שבעה צעדים" ו־I Saw the Devil) בזמן שהיא עצמה מחפשת את הפרופסור שניבא מראש את היווצרותו של אדם עם סופר־מוח (פרימן). זה "לוסי", וזה 89 דקות של רייד נהדר אם אתם לא ציניים בקשר אליו.

ייאמר מיד, ברור לי שרבים מכם יהיו ציניים ועוד איך. ראשית, כל ה"פוגש את" דלעיל יכולים בקלות להיראות לא כמו מקורות השראה אלא כרשימת "היינו שם, עשינו את זה". שנית, זה בסון. מאז שנת 2000 — אז הוקמה חברת ההפקה־הפצה שהוא שותף בה, EuropaCorp — האיש הוא הרבה יותר מפיק מאשר במאי רלוונטי. ואני מזכיר, זה הבמאי שבשנות ה־80 המציאו במיוחד בשבילו את הביטוי Cinema du look, "הקולנוע של הלוק" — סגנון שמבקר הקולנוע רפאל בסאן זיהה בסרטים המוקדמים של בסון, ז'אן־ז'אק בנקס ("בטי בלו") ולאוס קראקס ("הנאהבים מפריז"). מעל כל הסרטים שביים בסון מאז הכישלון המפואר של "האלמנט החמישי" — "ז'אן דארק", "אנג'ל־A", סדרת "ארתור" ולאחרונה הקטסטרופה "הרפתקאותיה המופלאות של אדל" — ריחפה במידה כזאת או אחרת התחושה שהאיש איבד את זה. אם לא את הכישרון אז בוודאי את הרלוונטיות.

טוב, אז את הרלוונטיות הוא לא איבד. האיש שדיבר בעשור האחרון על האפשרות של פרישה מבימוי עשה מאני מייקר אמיתי ("לוסי", עם תקציב צנוע של 40 מיליון דולר, הכניס 110 מיליון בארה"ב בלבד, סכום שבטח יגדל עד שתקראו את המילים האלה) וחזר בבת אחת למקומו הטבעי: הצרפתי ההוא עם הפטיש לנשים חזקות שעושה סרטים מגניבים.

כן, מגניב. אני חושב שאפילו הציניקנים יקשרו את הכתר הספציפי הזה ל"לוסי". אבל לטעמי, מי שיראה בו לא יותר ממהדורת מד"ב של כותרי האקשן הקלילים של EuropaCorp — ר' סדרת "המשלח" וסדרת "טקסי" — יעשה לו עוול רציני לפילוסופיה שלו. למה שיש לו להגיד כשהוא לא מרביץ.

"האלמנט החמישי" שהזכרתי לעיל היה אמור להיות סרט המדע הבדיוני הגדול של לוק בסון, אבל הוא נעשה על גל ההצלחה של "ניקיטה" ו"לאון" והיה בו משהו שחצני, רהבתני, מרגיז באקסטרווגנטיות שלו. "לוסי" מהבחינה הזאת הוא התיקון הגדול, מתנה מבסון לחובבי מד"ב כמוני שממש ספרו את הימים לקראת "האלמנט" וחזרו מתוסכלים. והאמת היא שיש כאן תיקון כפול, כי בימים אלה אתם יכולים — מה יכולים, מצווים — לראות את "שומרי הגלקסיה", שהוא כל מה ש"האלמנט החמישי" רצה ולא הצליח להיות. כולה 17 שנה, והיקום כבר הצליח לאזן את הגליץ' ההוא. אין לכם מושג כמה זה עושה אותי אופטימי לגבי הטרילוגיה השלישית של "מלחמת הכוכבים".

בחזרה לגלקסיה קרובה־קרובה, אני לא יכול להיות ציני בקשר ל"לוסי". לא רק בגלל הכפתורים שצוינו לעיל אלא גם כי רגע אחד בו עשה לי צמרמורת משוגעת, ואני לא יכול להיות ציני בקשר לסרט שעשה לי צמרמורת. בשבילי זה עיטור הארגמן של הקולנוע, הדבר האחד הזה שרק סרטים יכולים לעשות לי כשהם עושים את מה שרק סרטים יכולים לעשות. "לוסי" הוא כולו כזה — כבר אמרתי רייד — וברגע אחד, שכדי להימנע מספוילרים אציין רק שיש בו אצבע שנוגעת באצבע אחרת, הוא התמקם בשורט־ליסט של הסרטים שאשכרה עשו לי את הדבר הזה שרק סרטים עושים לי.

פעם הייתה סדרת טלוויזיה כזאת, ועם החיוך הרחב־רחב שישב לי על הפרצוף לאורך כל הסרט ורוב הדרך הביתה, אלה בדיוק שלוש המילים הנכונות לסיכום התחושות שלי לגבי הקאמבק של מסייה בסון: I Love Lucy.

הוא אבא שלה והוא בן הזוג שלה. בן זוג שמוסיף את פשע ההתעללות הנפשית והפיזית על חטא גילוי העריות. והיא? היא גם הקורבן של עצמה. לא מספיק מה שהיא אוכלת ממנו, היא גם נתונה להתקפי בולימיה ונוטה לחתוך את עצמה. כן, אפשר לומר ש"הרחק מהיעדרו" — עיבוד לספרה של אפרת ירושלמי תחת שם העט שז — מתאר מציאות לא קלה. אלא שהחלטות הבימוי של קרן ידעיה ("אור") הפכו סרט שתמיד נועד להיות קשה לממש בלתי נסבל.

אני רוצה להסביר את המילים החריפות האלה: זה לא ש"הרחק" הוא סרט רע. זה שחוויית הצפייה בו הייתה חד־משמעית מעל לכוחותיי. קשה מאוד לזעזע אותי — הרגע הסברתי שאני חובב סרטי נקמה קוריאניים, אין הרבה יותר מזעזע מזה — אבל ידעיה הצליחה. ליתר דיוק היא פחות זעזעה אותי ויותר נטלה ממני את החשק לצפות, שלא לומר לחיות. יש פה אבא שמזיין את הבת שלו בתחת, אז היא תראה לך אותו עושה את זה. יש לך חיתוך עצמי, אז היא תצלם אותו קורה. יש הקאות, אז היא תשמיע אותן. ברור לי שזאת החלטה מודעת להוציא את הצופה משלוותו, אבל אותי היא הוציאה מדעתי.

אהבתם את "12 שנים של עבדות"? אז אני שנאתי. בפירוש לא הבנתי למה אני צריך לצפות בגיבור פסיבי לחלוטין שנדון לכל הסבל הקיים עלי אדמות עד שפתאום הוא לא נדון אליו יותר. זה לא היה בכלל סרט כפי שאני מגדיר אותו. במובן מסוים, "הרחק" הוא ה"12 שנים" הישראלי: יש כאן גיבורה שמונעת על ידי אירועים — רובם מזוויעים, מיעוטם חיוביים — ובסוף אתה הולך הביתה. אין פה שום חקר דמות, לרבות זו הבאמת מעניינת של האב (צחי גראד, שכישרונו הרב לא מספיק כדי להציל את העסק).

בהחלט יש כמה רגעים יפים ב"הרחק מהיעדרו". רובם ככולם בין הגיבורה, תמי (מעיין תורג'מן) לחברה שלה לעת מצוא (יעל אבקסיס). יש בו גם גרעין מסקרן של אהבה אמיתית בין האב לבת, בבחינת אומללות שמחה בחלקה, אבל גישת האין־יור־פייס של ידעיה הופכת את כל זה לבטל בשישים. האם הגבתי ככה רק בגלל שאני לא מחבב קולנוע ריאליסטי מחד, ואוהב את הבת שלי יותר מהחיים עצמם מאידך? בהחלט ייתכן. לא סתם אמרתי לכם לשים בצד חצי כוכב.

לפני שאנחנו מבינים לגמרי את מהות היחסים בין האב לבתו הוא מניח יד גסה על הירך שלה. זה קורה רגע אחרי שהוא שאל את המלצרית מה עוד יש מתוק חוץ ממנה. אם האנדרסטייטמנט הזה היה לחם חוקו של "הרחק", היה לנו כאן סרט נדיר בעוצמתו. ידעיה הלכה על אובר־סטייטמנט, ויצא לה סרט שאני לא מסוגל להמליץ לאיש לצפות בו.

פורסם בפנאי פלוס, 21.8.14

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s