סיבה טובה אחת להשאיר את הירוק מחוץ לחוק

כמה שמחתי כשהבת שלי חזרה עם זה מבית הספר יום אחד. כמה הצטערתי כשהיא סיפרה שזה קמומיל ונענע

כמה שמחתי כשהילדה חזרה עם זה מבית הספר. כמה הצטערתי כשהיא סיפרה שזה קמומיל ונענע

אני רוצה סמים. כל הזמן. אפילו כשיש לי סמים. אבל כשאין לי — ורוב הזמן אין לי, כי אני אדם בוגר ונורמטיבי וחוץ מזה תפסו לי את הכיוון — אני נורא רוצה סמים. זה לא עניין של דודא; כל סטלן עם ותק בינוני־פלוס יודע שגם אם יחתכו לך את האספקה אחרי שעישנת שנים כל יום, כל היום, הפאניקה והריקנות והתחושה הכללית שעדיף לחדול מלהיות יחלפו תוך גג שתי יממות. אבל הרצון, זה לא הולך לשום מקום.

אני בכוונה לא משתמש במילה התמכרות. זה לא דומה. אני יודע כי התמכרתי לסיגריות, וכשהפסקתי לעשן אכלתי סרטים גופניים ונפשיים שנמצאים בסקאלה אחרת לגמרי. ובכל זאת, אם לתאר את מערכת היחסים הנוכחית שלי עם מרי ג'יין, אני חייב לשלוף מהגנזך מונולוג שנישא במקור מפי אלכוהוליסט. כתבתי על זה בעבר באותו הקשר, ואולי אתם פשוט זוכרים את המקור: זה מ"הבית הלבן", כשראש הסגל ליאו מק'גרי נשאל אם אחרי שש וחצי שנות פיכחות לא מתחשק לו לפעמים איזה דרינק. "הבעיה היא שאני לא רוצה דרינק", עונה מק'גרי. "אני רוצה עשרה".

אני רוצה עשרה ג'וינטים. כל כך רוצה שהנושא השגור ביותר בחלומות שלי הוא "תומר לא מצליח להשיג סמים". יש לזה מלא וריאציות: הבנאדם מבריז לי. הבנאדם מופיע, אבל שנייה אחרי שהוא הולך אני קולט שאיבדתי את השקית. יש שקית, אבל כשאני מתחיל לגלגל זה נעלם לי בין האצבעות כמו חול. הצלחתי לגלגל, אבל אין לי אש. יש לי אש, אבל זה כמו לעשן אבק. לילה אחד איתרתי את החבר הכי טוב של הדילר הראשון שלי כי בטוח יש לו משהו. קראו לו יניב והיה לו סנטר גדול. לפני שהלכתי לישון, לא הייתם מוציאים ממני בהיפנוזה את שמו או את פרצופו. כשהתעוררתי יכולתי לצייר לכם קלסתרון משטרתי שלו. זה לא יכול להיות מאוד בריא, החלומות האלה. אבל דווקא בגללם — ולא רק בגללם — אני הסטלן ההוא שמתנגד ללגליזציה.

שנייה, ידידי ירוק הסנפיר, לא להתעצבן. מובן שאני תומך בלגליזציה מלאה ומיידית של קנביס לשימוש רפואי, ומובן מאליו שאם יפתחו קופי שופ מתחת לבית שלי, תוך שבוע יתקיים בי המשפט מ"החבר'ה הטובים" שמשמיע טוני באנז כדי להסביר למה הנרי היל הוא השותף המושלם לבר שלו: "אם הוא יבלה כאן קצת יותר זמן, הוא יהיה כיסא". בדיוק בגלל זה, לגליזציה מפחידה אותי הרבה יותר מאשר יובש.

כוח רצון הוא מהתכונות החיוביות היחידות שאני מוכן להצהיר עליהן בשבועה. את הסיגריות כבר הזכרתי — 19 שנה בפנים וכבר שש נקי, תודה — ולהן אפשר להוסיף המון דברים שהמון אנשים מתקשים לגזור על עצמם. לא לדחות משהו למחר כי אפשר לעשות את זה היום? צ'ק. 21 קילומטר על הקרוס טריינר? רק הבוקר. אבל לעשות עם היד את המחווה של "עזוב עוד שאכטה, עישנתי מספיק"? לא מסוגל פיזית. פרק היד דוחה את התנועה כמו שתל לא מוצלח. לכן יש לי רק שני מצבים, כמו שאלטר: לא מעשן בכלל או מעשן רצוף עד שייגמר. אין באמצע.

מודה, אני מקרה קיצון. אבל ההבדל העיקרי ביני לבין רוב הסטלנים שאני מכיר הוא רק בווליום. כלומר, אלה מהם ששפר עליהם איפוקם בפירוש מסוגלים להחזיק בבית גראס. להחזיק בלי להדליק, שבשבילי זה מדע בדיוני. אבל בתכלס כולנו חזירים, כי סמים בשבילנו זה מים גנובים. מסובך להשיג, יקר להשיג, אף פעם לא בטוח מתי בפעם הבאה תשיג. ההתנהגות הצרכנית שנגזרת מזה היא של אכול ושתה כי מחר ישעמם למשטרה עוד פעם. עכשיו אני מנסה לדמיין את בני דורי בעולם שבו באמת יש קופי שופ מתחת לבית שלי, וזה לא שזה לא מסתדר לי בראש רק כי אני גר בגבעתיים.

הייתם פעם באמסטרדם? בבקשה ספרו לי על ההולנדים הנחמדים ההם שעישנתם איתם. עזבו, זה לא ששכחתם מהם. זה שהם לא מעשנים. בטח לא בכמויות שהייתם מצפים במדינה שבה זה חוקי: לפי מחקר שפרסם בשנת 2010 רוברט ג'יי. מקקון, איש אוניברסיטת ברקלי, הולנדים בני 15 עד 35 מעשנים פחות גראס מאמריקאים, בריטים, ספרדים, צרפתים, גרמנים, דנים וסלובקים בני גילם. והמחקר נערך בין השנים 1998 ו־2005, הרבה לפני שארצות הברית וגרמניה למשל הגמישו את החוקים שלהן בענייני צמחייה. אבל האמת היא שזה בכלל לא אמור להפתיע: ברור שההולנדים לא מעשנים כמו פסיכים. הרי זה חוקי.

לא סתם הזכרתי את המים הגנובים. אנשים אולי לא מתחילים לשתות ולעשן כי זה לא בסדר, אבל רובנו מתחילים לעשות את הדברים האלה כשהם לא בסדר. אני עישנתי את הג'וינט הראשון שלי בגיל 15, והייתי צריך — או לפחות הנחתי שאני צריך — להסתיר אותו מההורים שלי. קשה לי להאמין שהייתי מתאמץ כל כך להשיג משהו שלא הייתי צריך להסתיר מהם, ואני לגמרי משוכנע שהמחתרתיות של כל העסק הייתה חלק גדול מהקסם בשנים הראשונות. לכן אני לא דואג לילדים שייוולדו בישראל של קופי־שופים — או לפחות לא דואג באשר להרגלי העישון שלהם — וכן דואג לבני הדור שלי אם וכאשר תהיה פה אמסטרדם.

בחנו את עצמכם: אם זה יפסיק לעלות צפונית ל־100 שקל לגרם, אם להשיג את זה יהיה פשוט כמו לרדת לקנות סיגריות, האם כוח הרצון שלכם יספיק בשביל להגביל את הצריכה לכמות ולתדירות שמסתדרת עם החיים/ עבודה/ ילדים שלכם? אם כן, אם אתם באמת מאמינים שכן, אני מצטער שבזבזתי את הזמן שלכם. לא הייתה לכם שום סיבה לקרוא את הכתבה הזאת. אבל אם אתם לא לגמרי מאמינים — או כמוני, משוכנעים לחלוטין שזמינות טוטאלית תוביל אתכם לשימוש טוטאלי — אז הלגליזציה צריכה להפחיד גם אתכם.

אם קצת נלחצתם הרגע, זה בהגדרה מפני שעשב הוא הרעל שלכם. בדיוק כמו שלי: הנה, אלכוהול זמין לי ואפילו לא נורא יקר לי, ומעולם לא קמתי בבוקר לדרינק. את מספר הבקרים שקמתי לג'וינט אני בכלל לא יכול לספור, ואם אתם קצת מהנהנים עכשיו, אז חייכו יפה ובואו נעשה סלפי אצבעות ירוקות. תמונה קבוצתית עם נייר גלגול. לשאר האנושות, גראס זמין הוא לא רק רצוי אלא גם צודק מכל בחינה אפשרית. בשבילנו זה מבחן אופי שכל אחד ואחד מאיתנו כבר הספיק להיכשל בו עוד לפני שזה נהיה חוקי. האם אנחנו באמת רוצים לבדוק מה יקרה כשנהיה משולים לאותו פדופיל שבדיוק מתחת לחלון שלו פתחו בית ספר?

עכשיו אני רוצה סמים כי אני כותב על סמים. מחר אני ארצה סמים כי וויקאנד, ומחרתיים אני ארצה סמים כי עישנתי בוויקאנד, והכי קשה בבוקר שאחרי זה לא להדליק עוד אחד. אני לא רוצה להיכנס לסיטואציה שבה זאת תמיד אופציה, כי ההיסטוריה האישית שלי מוכיחה שאופציות דינן להתממש. וגם אתם, אלה שמעשנים כל יום אבל רק בערב, או רק בוויקאנד אבל אז חופשי: תסתכלו לי באדום של העיניים ותגידו לי שמעולם לא הרגשתם את הירוק סוחב אתכם לנמנום הנעים הזה של העזוב אותך וגלגל עוד אחד.

"אם תעשני יותר מדי מהחרא הזה, החרא הזה יגזול את האמביציה שלך", מזהיר סמואל ג'קסון את ברידג'ט פונדה אשר על הבאנג ב"ג'קי בראון". "לא אם האמביציה שלי היא להתמסטל ולראות טלוויזיה", עונה פונדה ומסכמת את הסצנה השנייה הכי טובה שלה בסרט אחרי ההיא שבה דה נירו יורה לה בראש. זה כל כך נכון, בדיחת הסטלנים הזאת. גראס הוא הדבר הכי מומלץ לאנשים שמעוניינים בגראס.

החרא הזה הוא ממזר לא קטן. מהגוף הוא נכנס ויוצא בלי טראומות, הדודא הכי קשה היא משחק ילדים בהשוואה לקריז של ממש, וזה גם עושה אותך חרמן. כדי לראות מה רע בזה, מה הבעיה עם השימוש בזה, צריך פרספקטיבה של שנים. רק כשנצברת לך כזאת אתה פתאום מזהה את הג'וב שאיבדת כי היית עסוק בלהתמסטל, את הבחורה שאולי איבדת בה עניין כי היא הייתה קצת קונטרול־פריקית מדי בשביל לעשן, את הכסף שאשכרה שרפת, את הזמן שאולי לא בילית עם הילדים כי היום בא לך להרגיש לא כמו אבא אלא כמו בכיתה י', או את הזמן שבילית איתם מסטול תחת וכל הזמן שכנעת את עצמך שזה בסדר גמור.

ויש לו טריקים, לחרא הזה. לא על כולם הם עובדים, אבל הם עובדים על כל אחד שזה באמת החרא שלו. לכן אתה שומע סטלנים אינטליגנטים מגנים בחירוף נפש על העישון כאילו שזה בריא בשבילם, לכן אתה רואה אנשים כמוני — 21 קילומטר וכל זה — פשוט נכבים לתוך האפרוריות הירוקה ברגע שמתאפשר להם. הרי זה אדיר, החרא הזה. הרי זה בלי דאגות ובלי כאבים ובלי אמביציות. אלא שחיים של אדם בוגר פירושם לדאוג, ולהרגיש פירושו לכאוב, ובשביל לקום בבוקר צריך אמביציה.

באחד הרגעים הכי מוצלחים שלו כסטנדאפיסט מסומם, רובין וויליאמס מציג ויכוח בין שתיין לסטלן. "אחי, אלכוהול זה קביים", אומר הסטלן. "באמת, קפטן הרבלייף?", מתעצבן השתיין. "הרגע תפרת את התחת שלך לספה במקרמה ולי אתה מטיף?".

כן, תפירת מקרמה אל הספה. זה מה שהחרא הזה עושה לך אם החרא הזה הוא הרעל שלך. והנה שוב, בחנו את עצמכם: אם אתם חושבים עכשיו שוואלה, יש משהו במה שאני אומר, אז אתם אולי מורעלים אבל במובנים אחרים. אבל זה בוודאות הרעל שלכם אם כל מה שעובר לכם בראש עכשיו זה כמה בא לכם לעשן.

אל תרגישו רע, אתם לא לבד במאבקם. הנה, אני כבר רואה אותו חוזר, החלום ההוא שאני פתאום בבית הספר מול כולם וקולט שיצאתי מהבית בלי משהו לעשן.

פורסם בגיליון אוגוסט של בלייזר

מודעות פרסומת

תגובה אחת ל-“סיבה טובה אחת להשאיר את הירוק מחוץ לחוק

  1. פטרוני מצדך. תן לאנשים את החופש לדפוק לעצמם את החיים, כמו עם אלכוהול וסיגריות. זה צבוע לקבוע שבגלל השארית של הדור הישן חסר שליטה עצמית (לפי הגדרתך) צריך להמשיך את האיסור שאתה מודה שאינו מוצדק. בקיצור, חוץ מרייטינג אני לא מבין את ההגיון הפנימי שבכתיבת טור זה, וזה עוד לפני ששוללים הרבה מהנחות היסוד חסרות הבסיס.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s