דוקטור מנגלה ומיסטר אדם

TGD

אם הייתי צופה בסרט הזה בלי שום מידע מוקדם, כמה זמן היה לוקח לי לחשוב שאולי הגרמני המשופם הזה הוא ד"ר מנגלה? לעולם לא תהיה לי תשובה לשאלה הזאת, אבל יש לי הרגשה שזה לא היה קורה לפני ש"הרופא הגרמני" מתחיל לרמוז לאפשרות הזאת בעצמו. זה משהו כמו שליש סרט, ובעיניי זאת החלטה אמנותית נהדרת. לראיה, למרות שידעתי מי זה הדוקטור, בערך באמצע השליש הראשון ההוא תפסתי את עצמי חושב, "וואלה, דווקא בסדר המנגלה הזה". ואז באה פאוזה של רבע שנייה, ואז ניעור יסודי על הראש. ואני מעריץ את הכותבת־במאית לוסיה פואנזו על הניעור הזה.

אנחנו בפטגוניה ב־1960. ילדה בשם לילית (פלורנסיה באדו) קושרת שיחה עם רופא גרמני (אלכס ברנדמיל), ומפה לשם הוא מצטרף למסע אל האגם שבו עומדת משפחתה לפתוח בית הארחה. הדוקטור הופך ללקוח הראשון של המקום, ולמרות שאב המשפחה (דייגו פרטי) קצת חשדן לגבי הזר, בתו הולכת שבי אחרי הידע העצום שלו ואמה (נטליה אוריירו) נעזרת בו במהלך ההיריון שלה. 93 דקות סרט, ופעם אחת אנחנו לא שומעים מבני המשפחה את הצירוף "ד"ר מנגלה". לא כשאין להם מושג את מי הם מארחים, לא כשניצת אצלם החשד ולא כשהמרצע כבר לגמרי מחוץ לשק. הם לא אומרים את זה, כי להגיד את זה יהיה לשבור את הקוד האתי של לוסיה פואנזו. קוד האנדרסטייטמנט.

"משפחה ארגנטינאית מארחת את מנגלה" יכול להיות בסיס לסרט סנסציוני ו/או ספקולטיבי באופן שאינו הולם את הקונטקסט ההיסטורי. "הרופא הגרמני" הוא דרמה נבונה להפליא שאין בה מיליגרם של סנסציוניות, כי היא פשוט לא זקוקה לה. הרי יש לה אנדרסטייטמנט. בזכות הנשק הקר הזה אנחנו מקבלים סרט אחר לגמרי, שאמנם מתחזה לסיפור על משפחה אבל עובד בכלל כפירוק לגורמים של אחד הספסימנים המחרידים והמסקרנים שהוליד אי פעם המין האנושי. דגש על האנושי.

בשבילי, דה־הומניזציה זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות עם דמות של נאצי. הרי כל הקטע עם הנאצים זה שהם היו בני אדם. זה בדיוק מה שאי אפשר לתפוס בקשר אליהם: לא איך מפלצות עשו דברים כאלה, אלא איך אנשים עשו דברים כאלה לאנשים אחרים. השאלה הזאת מתחדדת עוד יותר כשמדובר ברופא, ומכאן שהיא גם מציגה אתגר גדול יותר לכותב שמנסה לפצח את הדמות של מנגלה (ופואנזו עשתה את זה פעמיים, בנובלה פרי עטה "ווקולדה" ועכשיו בעיבוד הקולנועי שלה לעצמה).

פואנזו לא מתעסקת בכלל עם מי שהיה מנגלה לפני ארגנטינה; היא רק מציגה לנו אותו דרך סדרה של סיטואציות שכל אחת מהן מאירה מאפיין אחר שלו, ובסופו של סרט נוצרת דמות עם שלושה מפתחות. הראשון הוא סקרנות כמעט ילדותית להבין איך דברים עובדים; השני הוא דחף כמעט בלתי נשלט, ומאוד גרמני, להשביח כל מערכת שהוא נתקל בה; והשלישי הוא התעלמות מוחלטת מהמחיר ששתי התכונות הראשונות עלולות לגבות מכל מי ומה שהוא מנסה להבין או להשביח.

מנגלה של פואנזו אינו מפלצת. הוא אפילו מגלה חמלה פה ושם, ומכאן ה"דווקא בסדר" ההוא. אלא שהמדע שלו עומד מעל לכל דבר אחר, מוסרי או אישי או סתם אנושי. בשבילי זאת דמות מרתקת פי מאה, ואמינה פי אלף, מכל מפלץ על שתיים.

אני כותב את הביקורת הזאת ברגע מאוד מסוים בהיסטוריה שלנו, על רקע התבטאויות מאוד מסוימות בשיח הציבורי שלנו. מבקר הקולנוע שבי אמור לסכם עכשיו את חוויית הצפייה ב"הרופא הגרמני", אבל לישראלי וליהודי ולאדם שבי יש משהו דחוף יותר להוציא מהסיסטם: מי שמכניס את אויביו ואת שונאיו למשבצת של המפלצת לא יבין לעולם שהאמת הכי בסיסית לגבינו — ולכן גם התקווה הכי גדולה שלנו — היא שכולנו בני אדם.

פורסם ב"פנאי פלוס", 17.7.14

מודעות פרסומת

תגובה אחת ל-“דוקטור מנגלה ומיסטר אדם

  1. ביקורת מדהימה לסרט מדהים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s