חדש: סרטים גרועים באורח מעניין

"נו  ילדים, נכון היה שווה לבוא לראות את כיפת ברזל?"

"נו ילדים, נכון היה שווה לבוא לראות את כיפת ברזל?"

איזה שבוע מתסכל להיות מבקר קולנוע. שלושה סרטים ראיתי, ואף אחד מהם לא גירד לי את הכוכב השלישי. מצד שני, איזה שבוע מעניין להיות מבקר קולנוע: כל השלושה גרועים מהסיבות הכי לא צפויות ובאופנים הכי לא סבירים. קומדיה ששכחו להוסיף לה את הממד הקומי, דרמה שבאה בילט־אין עם הביקורת הכי קטלנית ומדויקת שאפשר לכתוב עליה, סרט שואה מגוחך — תגידו לי מתי נתקלתם ביצירה שאפשר לשדך לה את אחד מההיגדים דלעיל.

טוב, הזמן קצר והמלאכה מבאסת. עכשיו תעשו פרצוף רציני, הולכים לחדש של אדם סנדלר.

לזכותו ולגנותו של סנדלר ייאמר שהוא עשה בשנים האחרונות סרטים הרבה יותר גרועים מ"תקועים בחופשה". לדוגמה, "ג'ק וג'יל". לשתי דוגמאות, "מגודלים". בכלל, אמצע־סוף העשור שעבר — עם "ואז הגיעה פולי" "זמר החתונות" ו־"50 דייטים הראשונים" — הוא קו פרשת המים של קומדיות הצחק־בקול שלו. אם בשנות ה־90 הוא היה אחד הקומיקאים הרעננים והבולטים של דורו, הרי שבשנים האחרונות, אם אתה רוצה ליהנות מאדם סנדלר, מוטב שתראה אותו בדרמה ("שמור עליי") או דרמה קומית ("מוכה אהבה", "אנשים מצחיקים"). אלא ש"תקועים בחופשה" הוא שפל חדש, וכאמור לא בגלל שהוא הו כה גרוע, אלא כי זאת הפעם הראשונה שסנדלר עושה קומדיה שאין לה שום יסוד קומי. שהוא לא בוחר תסריט שאיכשהו מתפקשש, אלא כזה שאין לו שום תקומה מלכתחילה.

התקציר ממחיש את הבעיה: סנדלר הוא אלמן ואב לשלוש בנות, מנהל של חנות ציוד ספורט שמתעקש להתכחש להתבגרות המינית של הגדולה שלו, טום בוי בעל כורחה. דרו ברימור היא מסדרת ארונות (של אנשים אחרים, סטארט־אפ שאשכרה קיים במציאות), גרושה ואם לשני בנים שהיא לא יודעת איך לאכול. בעיקר הגדול, שחווה התבגרות מינית אופיינית. כלומר, לאיך שחווים אותה בקומדיות אמריקאיות. אז יש לנו כאן שתי משפחות שבכל אחת מהן יושב החלק שחסר לשנייה, ובנסיבות שמיותר להסביר הן מוצאות את עצמן יחד בטיול באפריקה. נו, אנחנו כבר צוחקים?

קומדיה נבנית מחיכוך, מקונפליקט, מפער. מזה שההוא מאוהב בהיא שבכלל מאוהבת בחבר הכי טוב שלו, מזה ש־X מתחזה ל־Y ונתקל פתאום ב־M שמכיר אותו מעירוני ד'. בלי אג'נדות סותרות, בלי מידע שיש למישהו שלא יכול להשתמש בו או מידע שחסר למישהו וגורם לו לקרוא לא נכון את המציאות, פשוט לא נוצר הדבר הזה שגורם לנו לצחוק. הסיט שלפני הקום, נו. אדם סנדלר אמור לדעת את זה, אבל הוא הלך ועשה סרט שהקונפליקט היחיד בו הוא דייט רע בין האלמן לגרושה, מין מחווה בהפוך על הפוך לרומן סנדלר־ברימור מ"50 דייטים ראשונים". זה חיכוך שנגמר אחרי עשר דקות סרט, ואז זהו. כל השאר הוא סיפור על שתי משפחות שמשלימות אחת את השנייה פשוט פיקס. רבאק, סנדלר, זה לא בסיס לקומדיה טובה. זה בסיס לדרמה גרועה.

מעולם לא התלהבתי במיוחד מפול האגיס. אז בסדר, הוא כתב את "מיליון דולר בייבי", אבל "התרסקות" היה סרט טוב רק אם מעולם לא ראית שום דבר של רוברט אלטמן או אלן רודולף, "בעמק האלה" היה מופת של בינוניות ולאחרונה די התפלצתי מ"שלושת הימים הבאים" שלו. מזל; זה הכין אותי לחוויה של "גוף שלישי".

בואו נראה מה היה לנו כאן. רומן היסטרי בין סופר (ליאם ניסן) למוזה שלו (אוליביה ויילד); מאבק מלודרמטי על אפוטרופסות בין חדרנית במלון שלהם (מילה קוניס) לבעלה לשעבר (ג'יימס פרנקו); נתק טראגי בין עורכת הדין של החדרנית (מריה בלו) לבעלה (אדריאן ברודי), והזיגוג על העוגה: החלטה של הבעל דנן למנות את עצמו למושיע של צוענייה (מורן אטיאס) שבתה מוחזקת כבת ערובה. כל כך הרבה סיפורים, כל כך מעט אמינות. ומילא זה: כל כך הרבה דמויות, כל כך מעט סיבות לשזור אותן יחד.

סרטי "מעניין מה הקשר בין כל אלה" הם עסק טריקי. הם נפתרים יפה כשהקשר הוא אסוציאטיבי כמו ב"תמונות קצרות", או לחלופין כשמהות הקשר גומרת לך להחסיר פעימה ("21 גרם"). האגיס, בפעם השנייה אם סופרים את "התרסקות", אומר לא: אצלי הקשר יהיה עניין של מקריות. זה עבד חצי סביר בסרט זוכר האוסקר ההוא, כי אחרי הכל זה חלק מהתמה של "התרסקות" — בכל זאת, תאונת דרכים, מה יותר מקרי מזה — אבל ב"גוף שלישי", שהתמה שלו היא אבדן, זה לא עובד לרגע. פשוט אי אפשר להאמין ולו לדקה רצופה אחת של הקשקוש היומרני הזה.

נקודת האור היחידה כאן היא חד־משמעית מורן אטיאס. אני לא מקנא בה על התפקיד שנפל בחיקה — הצוענייה בעלת לב הזהב וכל זה — אבל תשמעו, הבחורה עושה חתיכת לימונדה מהלימונים שכתב לה האגיס. ראיתם את "סיפור האהבה של מיסטר מורגן"? אז אני לא יכול להמליץ לכם בשום אופן, אבל אם בכל זאת תראו, שימו לב כמה יפה צולח מייקל קיין את הקטסטרופה הזאת. הוא הבין את מי הוא משחק, ואף שורה אינה מחורבנת מספיק בשביל להפיל אותו. אטיאס, להבדיל כל ההבדלות המובנות מאליהן, עושה אותו דבר ב"גוף שלישי": מתעלה מעל סיפור אידיוטי ודמות מופרכת, ומצליחה לעשות אותה מובנת ואפילו כיפית. שחקנית שמסוגלת לעשות את זה היא בדיוק זה: שחקנית. אז אנא, מספיק עם דיבורי הדוגמנית־שעפה־על־עצמה האלה.

בסצנה הכי טובה ב"גוף שלישי" נפגש הסופר עם העורך שלו, שלאחר התפתלויות אומר לו את האמת בפרצוף: אתה כותב דמויות רנדומאליות, ננזף המחבר, והכתיבה הנוכחית שלך מביישת את עברך. עכשיו שמע, האגיס: בפעם הבאה שאתה כותב על כותב, עשה לעצמך טובה ותקשיב לעורך שלו.

ויקטור "יאנג" פרז (בעצם פרץ כפי שביטאו אתו השם בתוניס) היה מתאגרף יהודי שב־1931 הפך לאלוף עולם במשקל זבוב. ב־1942 עצרו אותו הנאצים בצרפת. ב־43' הוא נשלח לאושוויץ, שם השתתף בכ־140 קרבות ראווה במשך כשנתיים. הוא ניצח בכולם בנוק־אאוט. סרט שמחכה להיעשות, בזה אין שום ספק. אבל זה לא הסרט שעשה הבמאי הצרפתי ז'אק אואניש. אפילו לא קרוב.

בסרט של אואניש יש קרב אחד בלבד, זה שבו התמודד פרז (ברהים אסולום) עם מתאגרף גרמני במשקל כבד. מבחינת הצופים, זה הקרב היחיד שלו במדי אסיר; את כל מה שנכתב לעיל אני יודע מקריאה, לא מצפייה. יתר דקות המסך של "פרז הצעיר" מוקדשות לעלייתו ונפילתו של פרז כמתאגרף מקצועני לפני המלחמה וליחסים שלו עם אחיו והמאמן שלו, בנז'מה (סטיב סוויסה). זאת כמובן החלטה לגיטימית, אלא שכסרט ספורט זה יוצא חיקוי חיוור ובעיקר מוזר של "השור הזועם". גם ההחלטה להתמקד בקרב אחד היא לגיטימית, אלא שאואניש החליט להציג אותו כאפיזודה מסרט ג'יימס בונד. ממש ככה. לרבות הבד־גאי, במקרה הזה מפקד המחנה, שמציג בפני פרז, ויקטור פרז, את תכוניותיו הזדוניות. הוא אפילו מדבר ממש לאט, למען השם.

אני לא רוצה לדבר במונחים של זילות השואה, כי ברור ש"פרז" נעשה בכפיים נקיות מהבחינה הזאת (מדובר בקופרודוקציה צרפתית־ישראלית, לא יכול להיות יותר נקי בהקשר הזה). אבל התוצאה נלעגת, כמעט קומית, לגמרי גרוטסקית. זה קטע לכתוב על סרט שואה גרוע — אתם לא מבינים כמה אשם אני מרגיש עכשיו — אבל את האמת צריך להגיד. היה כאן סרט טוב, אפילו סרט חשוב. ז'אק אואניש בחר לא לעשות אותו.

 

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s