זה לא סרט על אוכל

"תימניות, בן. אין על תימניות"

"תימניות, בן. אין על תימניות"

שנים אני אוהב את ג'ון פאברו, ושנים אני לא באמת מבין למה. יש לו רקורד יפה, אבל לצד פסגות כמו "איירון מן" (במאי ושחקן משנה), "סווינגרס" (תסריטאי ושחקן ראשי) ו"הסופרנוס" (שחקן אורח בתפקיד עצמו, זוכרים?), היו לו גאיות כמו "הפלישה למערב" (במאי) ובמובנים מסוימים גם "איירון מן 2", שנהניתי ממנו בצפייה ראשונה ובשנייה לא הצלחתי להיזכר למה. ועדיין, אוהב אותו.

עכשיו מגיע "שף", ועל פניו מציע לא מעט סיבות לסלוד מפאברו. ראשית ישנו עניין האגו: לא זו בלבד שהאיש הוא הבמאי, התסריטאי, המפיק והכוכב, אלא שהוא כתב לעצמו תפקיד של שף. שף! וזה לא רק הליהוק העצמי, אלא גם הסיפור על אדם שמאבד את דרכו במסעדת יוקרה, ובהמלצת האקסית שלו (סופיה ורגארה) מוצא את עצמו מחדש דווקא בפשטות של מכירת סנדוויצ'ים במשאית מזון קטנה.

צריך לעצום עין וחצי כדי לא לראות את החיים האמיתיים משתקפים בסכין השף: הנה ברנש שביים שני סרטי "איירון מן", הסתכסך עם אולפני מארוול, מצא את עצמו מחוץ לסרט השלישי ועכשיו עושה פרויקט אישי, קטן. ועל מה הפרויקט האישי, הקטן? על שף שלפני כמה שנים חווה זריחה מטאורית, ואז הסתכסך עם בעל המסעדה (דסטין הופמן), מצא את עצמו מובטל ועכשיו פונה לפרויקט אישי, קטן. כאילו, קאם און. פשוט תגיד שבאת לירוק לבאר שעשתה אותך מיליונר.

אם תחזרו עכשיו שתי פסקאות אחורה, תמצאו שם את המילים "על פניו". הן שם מפני שכל זה נכון רק אם מחליטים מראש לצפות ב"שף" דרך הפריזמה הזאת. אם באים נקי, מגלים סרט אחר לגמרי.

אז על מה הסרט הזה? אני שונא שזה קורה לי בזמן אמת, אבל הצמחוני שישב מימיני התפתל מול סצנת חיתוך של משהו שלא מזמן דילג באחו, וזה זרק אותי רגע החוצה מהסרט וגרם לי לעסוק בשאלה הזאת. איכשהו היא נשארה לי בראש, ואני חושב שמצאתי תשובה, אבל רק אחרי שאמרתי לעצמי די הרבה "נה".

האם זה סרט על אמנות? הפיצוץ במסעדה בא אחרי דו־קרב טוויטר בין השף למבקר משפיע (תפקיד קטן ויפה של אוליבר פלאט), שכמו בעל המסעדה לא מבין מה השף רוצה מהחיים שלו. זה מעלה את הסברה הסבירה שכל הקטע כאן הוא האמן המיוסר והלא מובן, אבל לא: הרי שף קרל קספר הולך לאיבוד כשהוא מנסה להיות ארטיסט, ומוצא את עצמו דווקא כשהוא חוזר להיות פשוט איש שעושה אוכל.

אוקיי, אז האם זה סרט על אוכל? גם לא, למרות שמזון מהווה להערכתי כרבע מזמן המסך שלו. אוכל נקצץ, אוכל מתבשל, אוכל מוגש, אוכל נאכל — המצלמה של קריימר מורגנתאו יודעת ללטף מזון בכל מצב מבירה ומידת עשייה. אם באתם רעבים, אתם לא תעמדו בזה. אם באתם צמחונים, מגיע לכם.

האם זה סרט על אב ובן? מתחמם, אבל עדיין נה. אין ספק שפאברו שם את מלוא המשקל הרגשי של "שף" על מערכת היחסים בין שף קספר לבנו פרסי בן העשר (אמג'יי אנתוני החמוד אפילו בסטנדרטים המחמירים של ילדים בסרטים), אלא שהבונדינג שנוצר ביניהם מאחורי הפלנצ'ה של משאית האוכל הוא בבחינת תוצאה. לא סיבה. אבל מה, סצנה אחת בין השניים הסבירה לי על מה כן הסרט הזה. סצנה שבה פרסי עומד להגיש כריך שרוף, כי גם ככה מדובר בצ'ופר לאיזה פועל שעזר להם ולא בלקוח משלם.

הטיעון הזה של פרסי מסדר לו חתיכת שטיפה. אנחנו עושים אוכל טוב כי זה מה שאנחנו עושים, אומר השף והאבא (אני מנסח מחדש, אבל זאת רוח הדברים), ומבחינתי חושף באחת את התמה של "שף". אבל אין לה ביטוי הולם בעברית, אז שיהיה באנגלית: הסרט הזה הוא על Keeping it real.

פאברו לא סוגר חשבון עם מארוול או עם הוליווד. הוא עושה חשבון נפש עם עצמו. אומר וואלה, אני יודע איך זה לאבד את הדרך. איך זה לשכוח למה אתה עושה את מה שאתה עושה, ולהתחיל לזייף.

כל הסרט מסתדר דרך המשקפיים האלה. למשל, קספר לא מאבד את מקומו במסעדה מפני שהבעלים הוא שמוק, אלא מפני שהשף רוצה לבשל טרנדי — שלא לומר פלצני — ונתקל בטיעון הישן והטוב "אבל למה". מהצד השני של אותו מטבע, מה שקורה סביב משאית האוכל — בתוכה ומחוץ לה — הוא שיר הלל לכל מה שאמיתי.

הרחובות הצדדיים של ניו אורלינס, שכונת הוואנה הקטנה במיאמי — קספר ובנו מסתובבים בשמורות האחרונות של אותנטיות במדינה עשויה מפלסטיק. ומה שהם מבשלים הוא אוכל פשוט, מחמם לב ונפש. השף מגלה מחדש את התשוקה שלו לאוכל, ואותו דבר קורה לאבא שהוא: פתאום הוא מבלה עם הבן שלו. לא רק נמצא איתו. ונדמה לי שזה בדיוק הסיפור של פאברו עם הקולנוע.

ב־Chat Show של קווין פולאק, סדרת פודקאסטים שכולה ראיונות עומק די מדהימים (עשו לעצמכם טובה וחפשו את הפרק עם ג'ון לנדיס), ג'ון פאברו ישב ודיבר שעתיים ורבע. זה כל כך הרבה זמן באחד־על־אחד שאתה מקבל לפחות הצצונת אל מאחורי התדמית, ופאברו מצטייר בביקור שלו שם כאדם מלא תשוקה. לא פוזה. אדם שמתלהב כמו ילד מזה שיצא לו להביא לראשונה את הריסון פורד לכנס "קומיק קון", שלא נרגע מההזדמנות שהייתה לו לשחק אצל — וללמוד מאת — מרטין סקורסזה ב"הזאב מוול סטריט". אפשר לראות את זה גם בכל פרק של "שולחן לחמישה", סדרת הקולנוענים־מדברים־על־קולנוע של פאברו: האיש הוא אוהב קולנוע אמיתי, כמו ששף קספר הוא אוהב אוכל אמיתי.

הווייב החיובי הזה מתחבר לי בול להיעדר הכעס ב"שף". בלבול יש שם, אבל כעס אין. לא על הגרושה, לא על האקס המיתולוגי שלה (רוברט דאוני ג'וניור, ואיזה מגניב שהוא שם בשביל התפקידון הזה), אפילו לא על המבקר ההוא. אני לא רוצה לספיילר בקשר אליו, אבל אחרי סצנה אדירה שבה קספר מוציא עליו את כל מה שיוצרים רוצים להוציא על מבקרים משחר ההיסטוריה, אין איתו שום סגירת חשבון. להפך. זאת עוד דמות שיוצאת בסדר כי בשורה התחתונה היא לא מזייפת, בדיוק כמו המלצרית (סקרלט ג'והנסון) שנכנסה למיטה עם הבוס שלה פשוט כי דברים קורים בין אנשים בוגרים.

"שף" הוא סרט דברני אבל לא מטרחן, חם אבל לא מעיק, קצת כמו עבודה של קווין סמית במיטבו. זה סיפור מצחיק ונוגע ללב על גבר שאיבד את דרכו ומוצא אותה בחזרה, לא על אמן מיוסר שהאנשים עם הכסף דפקו אותו. אם יש כאן אלגוריה ל"איירון מן", הרי שמדובר בהודאה בעליית השתן לראש. אני אוהב את זה מאוד, ונדמה לי שאני מבין סופסוף למה אני אוהב את ג'ון פאברו: כי הוא קיפינג איט ריל.

פורסם בפנאי פלוס, 5.6.14

מודעות פרסומת

3 תגובות ל-“זה לא סרט על אוכל

  1. אני לא מאמין שאני כותב את זה, אבל 40 דקות אחרי תחילת הסרט אמרתי לעצמי שזו, קמתי והלכתי. כל-כך טרחני ומייגע. אבל הביקורת כתובה לעילה ולעילה! 🙂

  2. מה עם הגישה שזאת פשוט הפרסומת הכי טובה וארוכה שטוויטר עשו לעצמם? (למדו כיצד לפתח את העסק שתמיד חלמתם עליו בעזרת כמה ציוצים וסרטונים) אין סיכוי שהם לא מימנו את הסרט הזה

    • הם לא. נדרשתי לזה במהדורה המודפסת של פנאי פלוס: פאברו אמר חד משמעית ל"הוליווד ריפורטר" שזה הכל בחירות שלו ושום כסף לא החליף ידיים. הוא השווה את זה שם למשיבון ב"סווינגרס", טכנולוגיה שמייצגת את רוח הזמן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s