מחר לנצח

"איך נשמע לך 'דגניה'?"

"איך נשמע לך 'דגניה'?"

העתיד הקרוב. פלישה חוצנית מאיימת לחסל את הציביליזציה האנושית. וויליאם קייג' (טום קרוז), קצין ללא עבר קרבי שבתכלס מתפקד כיחצן, מושלך לתוך קרב בלימה בנוסח הפלישה לנורמנדי. לרגע הוא רואה שם את הלוחמת ריטה ורטסקי (אמילי בלאנט), שנעשתה סלב עולמית כשהובילה לניצחון הצבאי הראשון על הפולשים. חצי דקה אחר כך שניהם מתים. עוד שתי שניות, וקייג' מקיץ רגע לפני שכל הבלגן הזה התחיל. ועכשיו זה מתחיל מחדש.

האדם שנידון לחיות שוב ושוב רצף אירועים שהוא לא יכול לשנות, או יכול לשנות בו פרטים אבל לא את התוצאה הסופית, הוא הכל חוץ מחדש בקולנוע. הרולד ראמיס המנוח עשה ממנו את "לקום אתמול בבוקר" המצוין, ובמדע הבדיוני ראינו אותו רק לפני שלוש שנים ב"קוד מקור" של דאנקן ג'ונס. אלא שהתקציר דלעיל הוא רק המצע שעליו מונח "קצה המחר": בעוד שהגיבורים של ראמיס וג'ונס לכודים בלולאה סטטית, הסרט של דאג ליימן מוצא ממנה את הדרך החוצה אל הרפתקה נבונה להפליא שמצליחה לזגזג בנונשלנטיות בוטה בין רגעי צחק־בקול־רם לקטעי שב־על־קצה־הכיסא.

יש לי המון מה להגיד על הסרט הזה ומעט מקום להגיד את זה, אז ברשותכם נעשה את זה ברשימה בת חמישה סעיפים. ראש וראשון: המצ'וגע, אלא מי.

1) קרוז. האיש הזה הוא גדול כוכבי הקולנוע של דורו, ומדי כמה שנים הוא עושה תפקיד שמזכיר לנו למה: בגלל מה שהאמריקאים קוראים ריינג'. טווח. במיטבו, קרוז יכול לקרוע אתכם מצחוק (ר' "רעם טרופי") באותה בקלות שהוא יכול לגרום לכן להתאהב בו (תחשבו על עוד שחקן שאפשר להגיד לו בפרצוף רציני את המילים המפורשות "You had me at hello"). ראינו את הטווח הזה לאחרונה ב"משימה בלתי אפשרית" האחרון, והנה זה שוב. הופעה של כוכב במלוא המובן המילה.

או בעצם בפחות ממלוא המובן, וטוב שכך: ביותר מדי סרטים השתלט קרוז על המסך באופן מוחלט. זה בלט לראשונה ב"ונילה סקיי", וחזר על עצמו ביתר שאת בשניים האחרונים שלו, "ג'ק ריצ'ר" ו"אבדון". הפעם הוא לוקח רבע צעד אחורה ומשאיר מקום למשהו שלא ראינו בסרט שלו כבר שנים: תפקיד משנה דומיננטי. זה הופך את "קצה המחר" לחוויה מתקנת כפולה על "אבדון" האיום והנורא, וגם מוביל אותי באורח אלגנטי לסעיף הבא.

2) בלאנט. אחרי "לופר" הנפלא, "נגד כל הסיכויים" המקושקש ועכשיו "קצה המחר", אמילי בלאנט היא רשמית יקירת המדע הבדיוני. מהבחינה הזאת קל להבין את החלטת הליהוק. אבל מי הגאון שקלט את פוטנציאל הקיק־אס שלה? מה, בגלל הקטע ההוא ב"לופר" שהיא נלחמת בגזע עץ באמצעות גרזן?

מה שזה לא היה, בלאנט היא אס בשרוול של דאג ליימן. הוא כבר הוציא קיק־אסית מאנג'לינה ג'ולי ב"מר וגברת סמית", אבל לג'ולי היה רקורד קודם בתחום הזה. בלאנט באה בלאנקו, ואיזה יופי היא גונבת את הסרט מתחת לאף של טום קרוז.

לא, לא באמת. אף אחד לא בא וגונב סרט מטום קרוז. אם בלאנט היא הסקס־אפיל של "קצה המחר", היו סמוכים ובטוחים שזה באישור האנשים של מר קרוז. באותו הקשר, זה הסרט הראשון מאז לא זוכר מתי שקרוז נשאר לכל אורכו בתוך החולצה שלו, והראשון שבו האיש נראה בערך כמניין שנותיו. קטונתי מלנחש מה כאן הסיבה ומה התוצאה, אבל בשורה התחתונה קיבלנו סרט שבו טום קרוז משאיר את רוב קטעי המשימה הבלתי אפשרית לבחורה מלונדון. חייבים לתת לו קרדיט על זה.

ואגב קרדיט:

3) ליימן. זהו, אני רשמית חולה על הבמאי הזה. דאג ליימן, אני מזכיר לכם, היה הבמאי המקורי של סרטי ג'ייסון בורן. עד היום מצער אותי שלא נתנו לו להמשיך את הקו הנקי, האלגנטי והשנות־השבעימי של הסרט הראשון בסדרה. זאת בניגוד ל"יוניברסל", שממש הכריחו אותו לצלם קטעי אקשן שלא תוכננו אחרי שהגירסה המקורית שלו קרסה בהקרנות המבחן. כך או כך, את השני והשלישי בסדרה כבר ביים פול גרינגראס.

ליימן התחיל רחוק מאוד מאקשן, כשביים את "סקס או אהבה" (נו, "סווינגרס". ההוא עם ג'ון פאברו, שגם כתב את התסריט וגם זכה לאזכור של כל זה כששיחק את עצמו ב"הסופרנוס". מצטער על זה, כשאני נופל לטריוויה אני נופל חזק). בשנים האחרונות ביים ליימן את "משחק הוגן" האנדר־רייטד ואת "ג'אמפר" העלוב. טוב לראות אותו חוזר לכושר שיא בדיוק כשנופל לו לידיים התסריט הכי טוב בקריירה שלו. תסריט שבשנת 2010 כיכב ב"רשימה השחורה", אותו סקר שנתי שבו בוחרים אנשי תעשיית הקולנוע בתסריטים הכי טובים שעדיין לא הופקו.

אגב כתיבה, "קצה המחר" הוא עיבוד של רומן — או ליתר דיוק "רומן קל", הגדרה יפנית לספרים קצרים שמיועדים על פי רוב לבני נוער והופכים על פי רוב לסדרות מנגה, לא לסרטים — מאת הירושי סקורזאקה. זה ראוי לאזכור גם כי עכשיו אני יודע מה בא לי לקרוא, וגם כי בשבועות הקרובים תשמעו לפחות לחשושים על כך שהקרדיט האמיתי על מה שקורה ב"קצה המחר" מגיע למישהו אחר לגמרי:

4) הסיינטולוגיה. אני יודע מעט מאוד על הדת של טום קרוז, אבל אחד הדברים שאני כן מכיר ממנה הוא המושג "קליר". היושר האינטלקטואלי מונע ממני להעניק לו פרשנות של ממש, כי בשביל זה צריך להיות סיינטולוג, אבל ההגדרה המקובלת במקורות הפתוחים מדברת על ה"קליר" (Clear) כמצב תודעה נעלה שבו האדם נקי מרגשות שליליים שהם תולדה של טראומות מהעבר. עכשיו קחו משפט ישר מוויקיפידיה: הקליר יכול "לחשוב בבהירות אפילו כשהוא מתמודד עם מצב שבעבר גרם לו קושי". זה יושב בול על הלופ של "קצה המחר", ואני מוכן לשים כסף טוב שבשבועות הקרובים נשמע שוב על "סרט עם מסרים סיינטולוגיים חבויים". בדיוק כמו שקרה לוויל סמית עם "העולם אחרי" ולקרוז עצמו עם "ונילה סקיי".

תראו, באמת שאין לי חצי דבר עם הכנסייה של קרוז, אבל יש לי בעיה עם אנשים שיש להם בעיה עם הסיינטולוגיה. ליתר דיוק, יש לי בעיה עם זה שאין להם בעיה עם זה שרוב מוחלט של הסרטים שאנחנו רואים מעבירים לנו מסרים נוצריים גלויים לחלוטין. בפעם האחרונה שבדקתי, לנצרות היה רקורד קצת יותר גרוע מאשר לסיינטולוגיה בכל הנוגע לרעיונות שגורמים לאנשים לעשות דברים רעים. אז אנא, בואו נרד כבר מהעץ הזה. דת היא דת, וככזאת היא תמיד תיראה מסוכנת ו/או מטופשת למי שמשקיף עליה מבחוץ. וכן, זה בהחלט נכון גם לגבינו היהודים. אמרתי את זה בעבר והנה אני אומר את זה שוב: מי שמאמין בסנה בוער, אל לו לתפוס תחת על מי שמאמין בחייזרים. בסוף עוד יתברר שהם צודקים, ואז איזה פרצוף יהיה לנו?

5) מדע בדיוני. צירוף המילים הזה משודך להרבה דברים שלא קשורים אליו — נגיד סאגת "מלחמת הכוכבים", שהיא בכלל פנטזיה — וגם בין הסרטים שראויים להגדרה, נדיר למצוא כאלה שהמדע הבדיוני בתוכם הוא לא רק הרקע אלא לב העניין. המפתח העלילתי. "קצה המחר" שייך למיעוט נדיר שכולל את "בחזרה לעתיד" ואת "קונטקט" (שניהם של רוברט זמקיס), את "2001" ואת "מפגשים מהסוג השלישי", את "בלייד ראנר" ואת "המטריקס". כתבתי עכשיו כמה שמות ששייכים מבחינתי לטופ־100 הקולנועי של כל הזמנים, כי אני סאקר של הארד קור מדע בדיוני. ייתכן שזה מעלה בעיניי את ערכו של "קצה המחר" באיזה חצי כוכב אקסטרה, אבל על הארבעה האחרים שהדבקתי לחזה שלו בעיתון אני מתחייב בלי למצמץ.

פורסם בפנאי פלוס, 29.5.14

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s