מבקר קולנוע אני קורא לעצמי

"פריימריז שריימריז, שונאת את שוק הכרמל"

"פריימריז שריימריז, שונאת את שוק הכרמל"

ייתכן שזאת המניפולציה התסריטאית המבריקה ביותר בכל הזמנים. לחלופין, ייתכן שזאת פשוט כתיבה רעה שהתמזל מזלה לעסוק בין היתר בכתיבה רעה. התוצאה, על כל פנים, היא משהו שאני לא זוכר כדוגמתו: סרט שהעביר אותי חוויה זהה, אבל במדויק, לזו שחווה הגיבורה שלו. בדיוק כמוני, בתחילה היא התפתלה בכיסא לנוכח הסכריניות של דיסני; ובדיוק כמוני, למערכה השלישית היא הגיעה נרגשת עד דמעות ולגמרי נטולת הגנות. מהבחינה הזאת, ולפחות עוד כמה, "להציל את מיסטר בנקס" הוא חווית צפייה שאני לא עומד לשכוח בקרוב.

אני באמת לא יודע אם זאת חוכמה יתרה או פוקס מטורף, כי הפילמוגרפיות של הבמאי ג'ון לי הנקוק והכותבות קלי מרסל וסו סמית מרמזות לשני הכיוונים בעת ובעונה אחת. הנקוק כתב את "עולם מושלם" — לדעתי אחד משלושת הגדולים בקריירת הבימוי של קלינט איסטווד — ומנגד ביים למשל את הפיאסקו של "האלאמו". מרסל כתבה פרקים של "טרה נובה", שהייתה מחרידה, ועובדת עכשיו על האדפטציה ל"50 גוונים של אפור", שתהיה מחרידה (שתקו, היא תהיה). וסמית? היא כתבה עד היום בעיקר טלוויזיה שלא ראיתי. בקיצור, אין לי מושג אם השלושה האלה הבינו מה הם עושים או שזה פשוט יצא להם ככה, אבל בין היתר יצא להם סרט שבא בילט־אין עם כל הדברים הרעים שאפשר להגיד עליו. לא מרשים?

אם צפיתם בטריילר אז אתם יודעים: פי־אל טרברס, המחברת קפוצת התחת של "מרי פופינס" (אמה תומפסון), מגיעה מלונדון ללוס אנג'לס כדי לפגוש את וולט דיסני (טום הנקס), שכבר 20 שנה מנסה לקנות ממנה את זכויות ההסרטה. את זה אנחנו רואים בעריכה צולבת עם פלאשבקים — אלי הטוב, כמה פלאשבקים — מילדותה של הסופרת. הדגש שם הוא על היחסים עם אביה (קולין פארל בדמות הכי לא משכנעת בקריירה שלו, ואני מזכיר שהאיש שיחק פעם את הבן של אנג'לינה ג'ולי), שבתוכם אפשר למצוא גם את ניצני הפנטזיה שלה וגם את המקור לשברון הלב שלה.

בשליש הראשון ממחישה העריכה הצולבת שיש לנו כאן שני סרטים נפרדים בסגנונם וברמתם: מה שקורה באולפני דיסני נע בין המרתק למשעשע (פול ג'יאמטי בתפקיד הנהג הצמוד של טרברס עושה יופי את המיס דייזי שלו), ובכל הנוגע לדיאלוגים, זה כתוב ברמה כזאת שלא הייתי נופל מהכיסא אם בקרדיטים היה מופיע שמו של ארון סורקין. סיפור הילדות, לעומת זאת, פשוט מביך. לשנייה לא קניתי את האבא, הפנטזיונר/ אלכוהוליסט/ בנקאי/ קשה יום, וזאת בעיה בסרט שמקדיש כל כך הרבה שניות לקטע של "כן, היה לה אבא פנטזיונר אלכוהוליסט בנקאי קשה יום".

זה נהיה קצת מוזר כשהתחלתי להתעצבן, כי זה קרה בדיוק כשגברת טרברס איבדה את זה והשליכה את התסריט של "מרי פופינס" מחלון חדר החזרות. מבקר הקולנוע שבי כבר התמוגג: גדול, כל מילה שהיא אומרת תופסת בול לגבי "להציל את מיסטר בנקס". שטחי, חסר נשמה, מצועצע, סכריני (ליתר דיוק Sugar Coated): תעשה קופי־פייסט והא לך ביקורת קולנוע בילט־אין.

בישורת האחרונה זה חצה את הגבול אל הקריפי. אני נכנס פה לספוילר־קאנטרי, אז אתם יכולים לעצור כאן ולרשום לפניכם שזה מהסרטים האלה שגדלים עליך ושהוא סוחף בצורה בלתי רגילה, למרות שאני כאמור לא מבין למה. עכשיו, אם נשארתם איתי, אז תשמעו: באופן מתבקש, לקראת הסוף אנחנו צופים בגברת טרברס צופה לראשונה ב"מרי פופינס". ובאופן מפתיע, ישבתי שם ותפסתי שזאת סצנת האדם־צופה־במסך־קולנוע הכי מרגשת שראיתי מאז "סינמה פרדיסו". בכוונה או בפוקס, "מיסטר בנקס" טוען אותך בכל כך הרבה רגש לקראת המפגש עם מרי פופינס המצולמת — פתאום זה לא סתם איזה בנקאי בשם מר בנקס אלא הד של אב מנוח, פתאום אפילו האומנת היא לא רק יציר הדמיון — שכל הבעיות שהוזכרו לעיל דווקא משרתות את הקליימקס.

אפשר לייחס את האפקט המצטבר הזה לזיכרונות הנעימים שמגיעים עם מרי פופינס הסרט, אבל למעט חיבה רבת שנים ל"צ'ים צ'ימיני", הוא לא מעורר אצלי נוסטלגיה מיוחדת. זה לא משנה: אחרי שהבנת את מי באה מרי פופינס להציל (זה לא ספוילר. רבאק, זה השם של הסרט), אתה כבר לא יכול לראות בזה רק מיוזיקל קצת ארוך מדי עם פינגווינים. זה נהיה, בהיעדר הגדרה קולעת יותר, משהו אחר.

הזכרתי קודם את מבקר הקולנוע שבי. ובכן, הוא עובד יותר מ־20 שנה, וזאת הפעם הראשונה שהוא לא יכול לחרוץ דין של סרט. אני לא אוהב את שיטת הכוכבים, אבל מיישם אותה בבלייזר לא רק מפני שזה דין התנועה, אלא גם משום שזה כל הקטע בלהיות מבקר. כאילו, עזוב אותי מתכתב עם בונואל, תגיד טוב או רע. ועל "להציל את מר בנקס" אני לא יכול להגיד, כי כבר הבהרתי שאין לי מושג מה בדיוק קרה שם. אני יודע רק שבסוף ישבתי מול ג'ולי אנדרוז המפזזת ואמה תומפסון הדומעת, והסיבה היחידה שלא הצטרפתי לתומפסון הייתה שבראש חזרתי ואמרתי לעצמי, "אתה לא תבכה בסרט של קולין פארל. אתה לא תבכה בסרט של קולין פארל".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s