הספר הכי טוב שערכתי בחיים*

עיצוב: מכשפת העטיפות נעמה נחושתאי

עיצוב: מכשפת העטיפות נעמה נחושתאי

"כמה מטרים לפני הכניסה לחניה ראינו להבה קטנה חגה במעגלים בחושך, מסתובבת ברדיוס קבוע על ציר נעלם שנוטה מדי פעם על צידו ומתהפך. ואז עוד להבה כחולה צהובה ומרצדת, מסתובבת על אותו מעגל במרחק מאה ושמונים מעלות. ועוד להבה על מעגל נפרד, ואז עוד אחת. ארבע להבות שנעו בשני מעגלים שרקדו והצטלבו וטיפסו כמעט עד הצמרות וחגו במקביל לכביש בגובה הדשא ואז נעצרו, התקרבו והאירו פנים של נערה. שיער חלק עד המותניים, עיניים כחולות ועור לבן מנומש מרצד בצהוב של האש. היא נשפה בחדות כדי לכבות את הלהבות שבערו בקצוות של שני מוטות מתכת, ונעלמה על רקע הירח הירוק שאליו עדיין לא הצלחנו להגיע. הצללית שלה הפכה את המוטות שהחזיקה ושאפה אוויר כדי לכבות את הלהבות שבצידם השני.

רק רגע, חכי. תסתכלי על הלהבה, איך היא רוטטת בדופק מהיר. שולחת טבעות־טבעות של בערה כחולה־כתומה על יריעת קבלר מגולגלת על קצה מוט. ואנחנו מהופנטים. וגם היא. מעגל של בחורים מטיילים ונערה אחת עם מקלות של אש. אחד מאיתנו צעד לאחור, קפץ לאוויר בפרץ השראה, זרק לאחור את ראשו המתולתל, התהפך בגלגול מושלם ונחת בחזרה על הרגליים בשקט מופתי.

חיפשתי זוגות עיניים שראו את זה. רצתי על הפרצופים שהיבהבו בחושך, וכולם היו מוקסמים והמומים כמו שאפשר להיות כשאתה בוהה בלהבה קטנה בתוך ים של חושך. רק אחד, בצד השני של המעגל, ראה את הסלטה־לאחור המושלמת. הבחור המתולתל שקפץ לא ידע על מה אנחנו מדברים. למחרת, על חוף הים, הוא ניסה שוב וכמעט שבר את הגב. כששכב דואב על החול הוא נשבע שזאת הפעם הראשונה שניסה משהו כזה. הוא לא זכר את אתמול בחושך".

את הקטע הזה, משלהי הפרק השני של "מקום טוב", רק אלי פנגס יכול היה לכתוב. רק פנגס מסוגל לייצר תיאור כמו "רדיוס קבוע על ציר נעלם שנוטה מדי פעם על צידו ומתהפך", ובאותה פסקה לגרום לך ממש לראות את העור הלבן המנומש המרצד בצהוב של האש. את זה — את השזירה הטבעית הזאת של המכאני והאורגני — אין לאף כותב אחר שאני מכיר. פנגס מפציץ כאלה בבלייזר על בסיס חודשי, ושנים לפני שמישהו מאיתנו דיבר במונחים של ספר, היה לי ברור שנפלה בחלקי הזכות לערוך כותב שניחן בדבר הנדיר הזה שלא ניתן ללמד ולא ניתן לזייף: קול. ייחודי, מובחן, לגמרי אישי ולגמרי נגיש.

כותבים שיש להם קול, שיודעים שיש להם, עלולים להיות צרה צרורה לעורכים. אבל פנגס בוטח בי כטכנאי הקול שלו, ו"מקום טוב" היה חוויה יצירתית של פעם בחיים. דרך משותפת של יותר משנתיים שהחלה בכתב היד ומסתיימת עכשיו, כשספר עם עטיפה כחולה משונע אל חנויות הספרים. "עריכה מלווה" קוראים לזה, כלומר בניגוד לעריכת שגר־ושכח שבה הכותב כותב והעורך עורך. אנחנו שיחקנו פינג־פונג גרסאות, עשינו "קבל" ו"דחה", ישבנו אצלו במרפסת או אצלי במטבח או משני הצדדים של שיחה סלולרית, ואני מאמין שלאורך התהליך הזה הפכנו כתב יד שהיה מצוין מלכתחילה למשהו מיוחד.

בעצם אני משקר פה לעצמי. פנגס אומר שזה בסדר — הנה, תקראו בספר — אבל האמת היא שכתב היד היה מיוחד מלכתחילה. מיוחד כמו הקטע של "רק רגע, חכי", שעשה לי צמרמורת כשקראתי אותו וגרם לי להרגיש כמו בפעם הראשונה שראיתי את "המטריקס" וקארי אן מוס הרביצה סיבוב באוויר ומצלמות הבוליט־טיים ריחפו סביבה ואני שאלתי את עצמי מה לעזאזל היה הדבר הזה. רק רגע, פנגס, חכה. היית בגוף שלישי, בתיאור של איזה זיכרון. איך זרקת אותי פתאום לגוף שני בזמן הווה?

אם לנסח את זה מדויק יותר, אז מה שעשינו במשך שנתיים היה למתוח ולכווץ: למתוח עד למקסימום את חומר הגלם, עד לרמת הטקסטים הספוראדיים שפנגס כתב לפני 14 שנה, ואז לצמצם הכל לכדי יצירה שיודעת לאן היא הולכת. ההחלטה הכי חשובה בהקשר הזה, הקשר של סיפור שמתאר שלושה מסעות לאוסטרליה, הייתה לג'נגל בין שני צירי זמנים — זה של המסע הראשון וזה של השלישי — ולהותיר את המסע השני כמין פרק־ציר באמצע הספר. ברגע שזה נפל למקום, הכל נפל למקום.

אני רוצה להתעכב עוד רגע על מעברי הזמן, כי אחת הסיבות להתמסרות שלי לפרויקט הזה הייתה אינטרסנטית לחלוטין: ספר כמו "מקום טוב", שמפליא ללהטט בין אוסטרליה הראשונה לשלישית באופן שיוצר דיס־אוריינטציה רק כשהיא מכוונת, גורם לך להיראות כמו בנזונה של עורך. ובכן, הנה סוד מאחורי הקלעים: זה לא אני, זה פנגס. באופן שהוא מיטיב לתאר בקטע שיתפרסם בבלייזר הבא וכבר מופיע בדף הפייסבוק שלו, העבודה שלנו התחילה עם קובץ שהוא הלחים לתוכו את כל הטקסטים הרלוונטיים, עם כל דילוגי הזמן־מקום הנחוצים. אני רק שייפתי פה ושם את הפינות.

במשך 12 שנות בלייזר — איך הזמן רץ כשמתבטלים — יצא לי לקבל לעבודה כמה וכמה עורכים. עם הזמן גיבשתי איזה מסמכון, מין כללי "עשה" ו"אל תעשה" לעורך המתחיל. את הסעיף הראשון בו גנבתי מהיפוקרטס — "ראשית, אל תעשה נזק" — והשני אומר שכלי העבודה של העורך הם ה־Copy, ה־Paste וה־Delete. ששכתוב זה משהו שעושים רק כשאין ברירה אחרת. בעבודה השוטפת קורה לא אחת שהסעיף השני הזה הולך לעזאזל ואני משכתב לאנשים את התחת, ו"מקום טוב" היה הזדמנות נהדרת לקיים את מצוות ה־Practice what you preach. לא שהייתה לי ברירה אחרת, כי כבר אמרתי שאת הקול של פנגס לא ניתן לזייף.

הבעיה היא שגם פנגס לא יודע לזייף את פנגס, ופעם אחת זה תקע אותנו ביג טיים. היינו ברגע שכל כובד המשקל של הספר יושב עליו, תיאור שמפענח את הבעיה העיקרית של הגיבור, והוא פשוט לא הצליח לייצר את זה. כלומר טכנית כן, הוא כתב משהו, אבל אני זוכר מצוין את הרגע שהוא החליט לדפוק ברקס: הוא אמר ש"אין שם כתיבה יפה".

בסוף פתרנו את זה, אבל הערת הכתיבה היפה עדיין מהדהדת לי בראש. גם כי היא הייתה נכונה לאותו קטע ספציפי שעשה לבסוף את דרכו אל סל המחזור, וגם כי היא פענחה לי את הבעיה העיקרית של המחבר: הוא אולי אומר שזה בסדר לשקר לעצמך, אבל קשה לו מאוד לשקר את עצמו. זה חלק ממה שהופך את "מקום טוב" לספר שיש בו יותר שאלות מתשובות, יותר נחמות קטנות מפתרונות גדולים. לפנגס האיש אין תשובות, אז גם לפנגס המחבר אין. אני חושב שזה בלב ההגדרה של צניעות. של ענווה.

אני מטרחן אתכם כבר כמעט 1,000 מילים ועוד לא הגעתי למסר, אז כפיצוי קבלו שני מסרים.  ראשית, אתם מצווים לרוץ ולרכוש את הספר. הדגש הוא כפול, גם על הרכישה וגם על הריצה, כי אנחנו נכנסים לחודש האחרון שבו מותר להוזיל ספרים חדשים, ו"מקום טוב" יתומחר כל כך נמוך במהלכו שזה גובל בפשע. משהו סביב 30 שקל בסטימצקי, חלק ממבצע של שלושה ב־96 ב"צומת" (לכו על שלושה מקום־טובים. הרי איזה שניים אחרים כבר תרכשו, התנ"ך והביוגרפיה של אנה ניקול סמית?).

המסר השני הוא קצת יותר פריצ'י, אבל נסו לזרום איתי: אומרים שבני ה־25 עד 40 של היום לא קוראים ספרים ולא רוצים לקרוא אותם. אבל הנה הציטוט של עורך בלייזר ליאור נעמן מתוך ההודעה לעיתונות, ואני חותם על כל מילה לא רק מפני שערכתי אותן: "אנחנו מאמינים בקול של אלי פנגס. לדעתנו הוא מדבר בדיוק אל הדור שלו, בני 25 עד 40 שרק מנסים למצוא את דרכם בעולם הזה. ואם לא, אז זאת לא תהיה הפעם הראשונה שאנחנו טועים".

*"מקום טוב" הוא גם הספר הראשון שערכתי בחיים. לא רואה איך זה סותר את הכותרת

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s