זה קטע לצאת לרחוב נגד מישהו שהיית אצלו בסלון

למצולם אין קשר לכתבה, אבל יש לו די הרבה קשרים בשיער (צילום: חן קצ'קו)

למצולם אין קשר לכתבה, אבל יש לו די הרבה קשרים בשיער (צילום: חן קצ'קו)

במהותה, ההפגנה אתמול בתל אביב הייתה נגד המדיניות הכלכלית בישראל לאורך כל שנות שלטונו של בנימין "שלפשטונדה" נתניהו. בתכלס היא הייתה נגד יאיר לפיד, אדם שעבדתי איתו וערכתי טקסטים שלו ופעם או פעמיים גם התארחתי בביתו.

מוזר להפגין נגד מישהו שאתה מכיר ברמת שם פרטי. אמרתי לאנשים שאני צועד שם בגלל ביבי, אבל ביני לביני היה לי ברור שזה בגלל יאיר. ספציפית בגלל שלפני כשנה, לא זוכר בעקבות איזה התקף ייאוש, שלחתי לו מייל ארוך שניתן לסכם במילה אחת: רוץ. זה היה לפני ההודעות הרשמיות, בשלב הניחושים לגבי איך ומה הוא יעשה, והרגשתי שאם אני יכול להניח ולו מיליגרם על הכף הנכונה של המאזניים, אז אני חייב לעשות את זה. והמחשבה שאולי הנחתי ולו מיקרוגרם היא זאת ששלחה אותי אתמול לכיכר הבימה.

למען הסר, לא הצבעתי "יש עתיד". חשבתי על זה, אבל נאום ה"ירושלים שייכת לעם ישראל" שנשא יאיר רגע לפני הקלפיות הבהיר לי שאין סרט. אלא שעד לבחירות וגם אחריהן המשכתי להאמין באיש הזה. להאמין שלבו במקום הנכון, ושהוא רואה נכוחה את המציאות של הארץ הזאת, שהיא הרבה יותר פשוטה משנדמה לרוב האנשים. גם היום אין לי ספקות בקשר ללבו  — אני אומר לכם מתוך ידיעה, כוונותיו טהורות — אבל את תפיסת המציאות שלו אני לא מסוגל לקבל.

זה לא הגזירות שהופכות לי עכשיו את הבטן. כלומר, אני מתנגד אליהן נחרצות — לעזאזל יאיר, אם נשיא ארצות הברית יכול לקחת מהמאיון העליון כדי לסגור גירעון אז גם אתה יכול — אבל זה כלום, באמת כלום, לעומת מה שיש בליבי ובדעתי ובכל נימי נפשי על הברית הטמאה הזאת עם נפתלי בנט.

מבחינתי הכל התחיל שם והכל גם נגמר שם. ההחלטה האסטרטגית ללכת עם המתנחלים למלחמה בחרדים היא האבן הראשונה בדומינו המחורבן הזה שמשחקים לנו עכשיו על הראש. כלומר כן, ברור שאי אפשר לסבול את הרעיון של קבוצת אוכלוסייה שחיה על חשבונה של אחרת. אבל בכל מדד אפשרי —  מוסרי, כלכלי, איזה שבא לכם — זה הרבה פחות בעייתי מקבוצה שחיה על חשבון עם אחר (או בעצם על חשבון שני עמים אם לספור את מה שזה עולה לנו, ואני בהחלט סופר).

ליאיר הייתה הזדמנות ללכת עם החרדים למלחמה בהתנחלויות. לסתום את האף ולהגיד חבר'ה, לא רוצים להתגייס? בואו נעשה שלא תצטרכו להתגייס. בואו נעשה מדינה שהכסף שלה מושקע בתוך גבולותיה, שהעולם עושה איתה עסקים במקום חרמות, שכל שקל מתקציב הביטחון שלה הולך על דברים שאשכרה צריך. זה לא אוטופי; זה פשוט עניין של החלטה. והרווח — המוסרי, הכלכלי, מה שבא לכם — הוא עצום. עצום כמו המשגה שבהליכה יד ביד עם בנט.

תראו, להיכנס בחרדים זה קל. לגרום לאנשים לראות את הקו הישר שמחבר בין המשך הישיבה בשטחים לעו"ש שלהם, זה קצת יותר קשה. באותה נשימה, לקחת מאלה שיש להם זה יותר קשה מלקחת לאלה שאין. אבל מנהיגות זה בדיוק זה, לעשות את הקשה.

יאיר מדבר על שוויון, אבל הוא לא מדבר על צדק. אלה שכן מדברים על צדק מוסיפים מהר מהר את ה"חברתי", לבל יטעה מישהו לחשוב על צדק מדיני או מוסרי. אבל לקחת מכולם זה לא שוויון, כי יש כאלה שיש להם לתת ויש כאלה שאין, וצדק זה פשוט צדק.

שנים חיכיתי למנהיג ישראלי שיבוא ויקשור את החוטים שצריך לקשור, בדיוק כמו שעשה ברק אובמה בנאום הכל כך מדויק שלו בירושלים. חיכיתי למישהו שיראה לנו איך צדק כלפי הפלסטינים וכלפי האדם העובד ואפילו כלפי החרדים זה הכל אותו דבר, כי מוסר הוא מוסר הוא מוסר. לפני שנה האמנתי שיאיר יכול להיות המנהיג הזה. אתמול הלכתי להפגין. היום אני ממשיך לחכות.

מודעות פרסומת

4 תגובות ל-“זה קטע לצאת לרחוב נגד מישהו שהיית אצלו בסלון

  1. פספסת משהו. לפיד לא באמת הולך נגד החרדים. זה הקטע שגם כל מצביעיו פספסו, כי הם שמעו את הנאומים ולא קראו את האותיות הקטנות. התוכנית שלו ושל בנט לגיוס חרדים בכלל דוחה את כל הסיפור לעוד 4-5 שנים, כשזו כבר תהיה בעיה של ממשלה אחרת שכנראה תחוקק חוק חדש שיעיף את העניין לידיה של הממשלה הבאה אחריה. וגם אז, זה גיוס שעולה יותר כסף ממה שהוא מועיל ודי צולע בפרטים.
    תראה את התקציב. אין בו שום בשורות שנוגעות בצורה משמעותית לתקצוב הדת בישראל. החרדים זה רק סלוגן לשלהב את העם ולהסיט את הדיון מנושא הכלכלה. מה שנתניהו עושה עם "ערבים" ו"הפצצה האיראנית", אבל בשם קוד אחר.

  2. התחלת מהלך ואפילו סיימת אותו, רק שלא חיברת את הנקודות באמצע.
    יש מצב שאתה מסביר איך פינוי התנחלויות משפר את מצבנו כלכלית?
    אחרת יצאת סתם עוד שמעון מזרח-תיכון-חדש פרס, והתקן הזה כבר מלא.

  3. באבא, דוגמה אחת: בשנת 2011 עלה לנו הכיבוש תשעה מיליארד דולר. מצ"ב לינק, רק שזה ל"הארץ", אז בטח לא תאמין לאף מילה

    http://www.haaretz.co.il/misc/1.1156505

  4. תודה על ההפניה.

    ציינת שזו כתבה של "הארץ", ולרגע חשבתי שמדובר באשכרה תחקיר של איזה גיא רולניק או איש כלכלה אחר ממשפחת "הארץ". דא עקא מדובר בראיון יח"צ של שיר חבר לרגל פרסום ספרו. תכל'ס, גיא פינס שואל את בר רפאלי שאלות הרבה יותר קשות מאשר אלו של כתבת הארץ.

    חבל שלא ביקשו חוות דעת על הספר מאיש מקצוע. אם אפילו הדיוט כמוני מצא בכתבה חישובים מוטים, מעניין איך היתה נראית ביקורת מקצועית של הנתונים, שלא לומר המסקנות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s