להיות ריבר פניקס

באמצע שנות ה־80 פורסמה ב"חדשות" המנוח כתבה תחת הכותרת "אלה כוכבי העשור הבא"*, הבטחה שיוחסה לקווין קוסטנר ולדניס קווייד. אין לי מושג למה אני זוכר בפרטי פרטים את הטקסט הקדמוני ההוא, אבל הוא ולקחיו עלו בדעתי החודש כשהרהבתי עוז להצביע בבלייזר על סופרסטאר עתידי: קוסטנר הפסיק להיות כוכב כשהחלו הניינטיז, קווייד מעולם לא נהיה הלידינג מן שבהחלט היה לו הפוטנציאל להיות, והלקח הוא שאתם יודעים למי ניתנה הנבואה. ובכל זאת, הנה המחווה הקטנה שלי לעיתון הגדול ההוא: זהו כוכב העשור הבא.

מתוך "מה שריצ'רד עשה". היי, רעיון לסרט רע: "מה שיאיר עשה"

מתוך "מה שריצ'רד עשה". היי, רעיון לסרט רע: "מה שיאיר עשה"

החודש ראיתי כוכב. לא תכננתי את זה: פשוט התיישבתי עם שני סרטים שנראו כמו מועמדים טובים למיני־ביקורות ב"נראה בבית", ואפילו לא שמתי לב שבשניהם מופיע אותו שחקן, שממילא לא שמעתי עליו.

ראשון ראיתי את What Richard Did של לני אברמסון. שמעתי עליו דברים טובים בשנה האחרונה, ועכשיו כשהוא הופץ במהדורות ביתיות הבנתי למה. הסיפור על נער שהורג חבר ברגע אחד של פיוז חשוף מצליח להפתיע כל הזמן בבחירות שלו, והיחסים בין הגיבור לאביו הם בכלל יצירת מופת קטנה. ועדיין, הדבר הכי שובה בסרט הזה הוא ג'ק ריינור. ילד בן 21, יליד ארצות הברית שגדל באירלנד (ניסיון קודם: שני סרטי טלוויזיה וסרט קצר אחד), שמצליח לקחת את הריצ'רד הזה לכל הקיצונים. חזק ופגיע, נבון ומטומטם, מעורר חמלה ומעורר בחילה.

למחרת לחצתי פליי על Dollhouse של קריסטן שרידן, שלפני חמש שנים קנתה אותי עם "ריקוד לאור ירח", סרט־לכל־המשפחה חביב להפליא. ותנו לי להגיד לכם שאין שום דבר לכל־המשפחתי בחדש שלה: מדובר ב"ספרינג ברייקרס" של האירים, סרט שבהתחלה מרוקן אותך מכל תקווה לגבי הדור הצעיר ורק אז מתחיל ממש לדכא אותך. בעיות לא חסרות לו, למשל סגנון מעט מקושקש והימרחות מוחלטת בשליש האמצעי, אבל צפייה הוא בהחלט שווה — וגם שם, מעשה שטן, זורח ריינור מעל הכל. הפעם לא בתפקיד ראשי (למעשה הוא הנער האחרון שמצטרף למסיבת ההרס המטורללת שהיא הסרט הזה), אבל וואו, איך שהוא גונב את המסך. וזה שוב אותו תמהיל בלתי אפשרי של פגיעות ועוצמה, בגרות וילדותיות.

באוקטובר ימלאו 20 שנה למותו של ריבר פניקס, שניחן בדיוק באותו איזון. אף אחד לא הצליח להיכנס לנעליים שלו מאז, ואנחנו נשארנו תקועים עם לאונרדו דיקפריו וכיו"ב מאותגרי טסטוסטרון. ובכן, אני מאמין שג'ק ריינור מוכן לרשת את פניקס. בתנאים מסוימים הוא יכול להגדיל לעשות ולהתיישב על המשבצת של החזק־פגיע־מת־צעיר הגדול מכולם, ג'יימס דין. הוא עד כדי כך — אין מילה אחרת — מכשף.

כמו שהתיישבתי לכתוב גיליתי שיוצרי "הרובוטריקים" הבא (2014) החליטו ללהק את ריינור לתפקיד שמהותו עדיין חשאית. אם זה לא יקרה לו עוד השנה עם הקומדיה Delivery Man —  הרימייק דובר האנגלית שמביים קן סקוט ל"סטארבק: תורם סדרתי" של עצמו — אני מוכן להתערב שעם פרוץ המפגע הרובוטריקי החדש, כולם ידברו על ג'ק ריינור. נו, רוצים להפוך את זה למעניין?

 *כן, קראתי עיתונים באמצע שנות ה־80. אני כל כך זקן שבילדותי, אם האש בכיריים הייתה נכבית, היינו מזמינים בלון של ארמישראגז

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s