למה הוליווד זקוקה לג'ייסון סטייתם

פורסם בבלייזר לצד ביקורת על "פארקר", שאסכם כך: רודני דיינג'רפילד סיפר פעם שהוא הלך לקטטה כשלפתע פרץ משחק הוקי. אני הלכתי לסרט אקשן בינוני עם ג'ייסון סטייתם כשלפתע פרצה קומדיה רומנטית מחרידה עם ג'ניפר לופז

"לא יודע, זה פשוט לא אותו קיבוץ מאז ההרחבה"

"לא יודע, זה פשוט לא אותו קיבוץ מאז ההרחבה"

ג'ייסון סטייתם בן 45. מאז שנגנבנו מהמבטא הקוקני שלו ב"לוק סטוק" של גאי ריצ'י עברו 15 שנה; מאז סרט האקשן הראשון שנתפר למידותיו, "המשלח", חלפו 11. במילים אחרות, צירוף המילים "סרט של ג'ייסון סטייתם" זה משהו שחובבי האקשן מכירים מאז שנת 2002. מכירים ואוהבים, אם לשפוט על סמך ה־738,503,914 דולר שהכניסו הסרטים שלו בארצות הברית בלבד, גיב אור טייק כמה דולרים שהאנשים חולי הנפש של Box Office Mojo הוסיפו לנתון הזה מאז שהצצתי בו. אבל כל זה לא מספיק כדי שהוליווד תכיר בקיומו.

זאת עובדה שאיכשהו פוסחת על אנשים שאוהבים לראות אנשים מרביצים, אבל סטייתם — השחקן המערבי האחרון שעונה על כל ההגדרות של גיבור אקשן, היורש היחיד לבית שוורצנגר וסטאלון — מנהל את כל הקריירה שלו אוף־הוליווד. הוא התגלה בקולנוע הבריטי (ריצ'י חיפש מישהו עם קצת חוכמת רחוב ל"לוק סטוק", והעובדה שסטייתם התפרנס ממכירת סחורות בשוק השחור לפני שהפך לדוגמן שכנעה אותו שזה האיש); את הצ'אנס הראשון שלו להתפתח לכדי מותג אקשן עם "המשלח" הוא קיבל מהאנשים של לוק בסון ב־EuropaCorp, שאתם מבינים לבד שלא יושבת בלוס אנג'לס; שני סרטי Crank הם של Lions Gate ו־Lakeshore הקטנות־בינוניות; אפילו המיני־פרנצ'ייז "הבלתי נסבלים" — הו, סליחה, "הבלתי נשכחים" — הוא הפקה של Nu Image ו־Millenium, חברות שהן הכל חוץ מאולפנים גדולים.

עכשיו חוזר סטייתם ב"פארקר", סרט שממחיש את הבעיה השנייה שלו: זה לא רק שהוליווד מתעלמת ממנו. זה גם הסרטים שהוא כן עושה שמתחילים למתוח את העצבים.

האקשן מת כסוגה הוליוודית. זה המצב כבר כמה שנים טובות, ועכשיו — אחרי שנגמר הגז לניסיון להשיב מהקבר או מהנפטלין או מכס המושל את כוכבי האקשן של האייטיז — גם אין שום סיבה לחשוב שזה ישתנה. וזה רק מגביר את תחושת הפספוס סביב סטייתם, שצץ בזירה בדיוק כשדעך כוכבם של שוורצנגר וסטאלון. אגב, טוק אבאוט תחושת פספוס, תראו מה קרה ממש עכשיו: שוורצנגר התבזה עם "עומד אחרון", סטאלון נפל עם "כדור בראש", וברוס וויליס צלל עם "מת לחיות ביום האם" או איך שלא קוראים לזה. לכאורה שעת כושר מושלמת בשביל סטייתם למלא את החלל. בפועל, מה שהוא עשה השנה זה סרט של ג'ניפר לופז.

אוקיי, אולי לא צריך להיטפל דווקא לשנה הנתונה הזאת. אבל איך נשמעת לכם 2005, כשחברת ההפקה Eon חיפשה שחקן חדש שיוביל את הפרנצ'ייז הקטן שלה, ג'יימס בונד? סטייתם היה אז אחרי "המשלח 2", שחקן האקשן־צחוקים המוכח היחיד ברדיוס של שני אוקיינוסים, אבל הג'וב הלך לדניאל קרייג (הצעיר ממנו בסך הכל בשנה, רק כדי להבהיר שלא הייתה כאן אפליית גיל. אם כי לא הייתי פוסל אפליה מתקנת לטובת הסובלים מעודף אוזניים).

כמו השחקנים האלה שבכל קיץ מחדש מועמדים למכבי תל אביב, ככה סטייתם מוזכר לפני כל סרט בונד חדש כמועמד מטעם מגזין, אתר או מועדון מעריצים. האמת העגומה היא שזה מעולם לא הבשיל אפילו לכדי מבחן בד רשמי, ואחרי ההצלחה הכבירה של "סקייפול", אפילו המעריצים מתחילים לאבד תקווה. לראיה ניצחת, עמוד הפייסבוק Jason Statham for New James Bond עומד נכון לרגע זה על כולה 3,552 לייקים.

שלא תבינו, אין לי דבר וחצי דבר נגד קרייג. אני חושב שהוא עושה אחלה בונד. אני רק תוהה איך זה שג'ייסון סטייתם אפילו לא הוזמן להיבחן לתפקיד של גבר איקוני שמישהו בעמדת החלטה ליהק אליו פעם את טימותי דלטון.

יותר מעשור לאחר שהחלה, הקריירה של סטייתם כגיבור פעולה מזכירה יותר מכל את זאת של ווסלי סנייפס. כלומר, נכון שסנייפס מרצה כרגע שלוש שנות מאסר על העלמת מס, והכתם הכי רציני ברקורד של סטייתם הוא העובדה שהאיש היה פעם דוגמן הבית של French Connection, אבל זה אותו קטע. לא נמוך עד כדי סטיבן סיגל או ואן־דאם, אבל גם לא קרוב לספירות של וויליס ושוורצנגר וסטאלון מהאייטיז והניינטיז. סרט פעולה של 100 מיליון דולר לא היה דבר חריג בשנים ההן, ומהבחינה הזאת אפשר לומר שסטייתם הוא קורבן של סטיית טרנד, אבל אפילו גיבור־על — התחליף בן זמננו לרמבו ולטרמינייטור ולג'ון מקליין — אין בפילמוגרפיה של השחקן הזה, שפשוט נולד לגלם גברים גדולים מהחיים.

הכי גרוע, כאמור, זה שכבר אי אפשר לסמוך גם על הדברים שסטייתם כן עושה. נגיד, Safe בבימוי בועז יכין היה גדול — אולי סרט האקשן השני הכי טוב של 2012, סגן רק ל"סוף המשמרת" — אבל The Mechanic היה נורא ו־Blitz היה מעפן ואת Killer Elite נאלצתי לחפש עכשיו כדי להיזכר מה זה היה בכלל. "הג'וב הבריטי"? כן, זה היה סבבה. זה גם היה לפני חמש שנים.

תציצו בפסקה האחרונה ותלמדו את כל מה שצריך לדעת על הקריירה של ג'ייסון סטייתם משיירברוק, דרבישייר, חבר הילדות של ויני ג'ונס (הידעתם שהם שיחקו ביחד כדורגל לפני שמישהו שמע על מישהו מהם?) והאיש ששיחק ב"סנאץ'" את הטורקי: לרוב מוחלט של הסרטים שלו אין אפילו שם בעברית. וכאילו, כשכבר סופסוף יש אחד, אז הוא עם ג'ניפר לופז.

בהחלט ייתכן שכבר מאוחר מדי. בגיל 45, כשדניאל קרייג נעול על הג'וב של בונד לפחות לעוד סרט אחד, קשה לדמיין את סטייתם מביא פתאום את הקפיצה הגדולה שלו. מבט על הפילמוגרפיה העתידית־קרובה שלו נותן תחושה מובהקת של עוד מאותו דבר: Homefront, תסריט שסילבסטר סטאלון שותף לכתיבתו ועוד הפקה של Nu ו־Millenium; "היט" בבימוי סיימון ווסט, האיש שהמיט עלינו את The Mechanic ועוד לפניו את "טומב ריידר"; והמותחן Hummingbird בבימוי סטיבן נייט, האיש שכתב את "סימנים של כבוד" אם זה מעורר בכם תקווה.

לא יודע. אני עדיין מת להיתקל פתאום באיזה טריילר שיבשר אאוט אוף דה בלו כי אולפן הוליוודי גדול הניח 100 מיליון דולר על הכתפיים הרחבות של האיש משיירברוק. רק כדאי שזה יקרה מהר כי זמנו קצוב, ואחריו — בשממה שהיא דור ה־Y — אני לא מזהה ולו חצי שחקן עם רבע מהטסטוסטרון שלו.

מודעות פרסומת

תגובה אחת ל-“למה הוליווד זקוקה לג'ייסון סטייתם

  1. למה שמישהו ירצה את ג'ייסון סטייתם לתפקיד בונד? סטייתם מתאים לשחק בריון חמום מוח ורפה שכל, אין בו שמץ מהאלגנטיות והשארם שנדרשים לתפקיד של בונד. ומעבר לכך, דניאל קרייג הוא פשוט שחקן טוב יותר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s