הילדה והמוות

310714_10150287875244424_4613685_n

רונה הייתה בת ארבע כשלקחנו אותה לאזכרה של סבתא־רבתא פרידה, ובלילה שמעתי בכי חנוק מהמיטה שלה ובאתי לראות מה קורה, והיא אמרה אבא, אני לא רוצה להיות בבית קברות. כל הזמן שוכבים מתחת לאבן הזאת ואין מה לעשות בכלל.

היא הייתה בת חמש וחצי כשלקחנו אותה לקבר של פיצפץ, שנטמן באותו בוקר בחלקת בעלי החיים שמחוץ למושב בני ציון, והתגובה שלה הייתה כל כך שלווה שאמרתי לשרה, את רואה? בגלל זה היה שווה לחשוף אותה לקונספט לפני שנה וחצי. אז בסדר, היו לה קצת סיוטים והיא דיברה על זה קצת יותר מדי, אבל תראי איזה יופי היא מתמודדת.

רונה הייתה בת שש וחצי כשנפטרה סבתא־רבתא שושנה, ובלילה שמעתי בכי חנוק מהמיטה שלה ובאתי לראות מה קורה, והיא אמרה אבא, אני כל כך מתגעגעת לפיצפץ.

היא לא באמת התגעגעה לפיצפץ. הגמד הרשע פחד ממנה פחד מוות, והיא לא חוותה איתו שום דבר מהעונג שביחסי ילד־כלב. את הפיצוי היא מקבלת עכשיו מכלבה שהיא ההפך הגמור מקודמה בתפקיד, והאמת היא שכבר בלילה ההוא שאחרי שושנה היה לי ברור שזה פשוט הזמן שלקח לה לעבד את המוות. לא של הכלב שסרב להכיר בקיומה או של הסבתא־רבתא שהיא ראתה פעם בחצי שנה, אלא את הרעיון.

אין לי מושג כמה עיניים ישזפו את המילים האלה, אבל אני מניח שרובן יבואו בילט־אין עם לשון מצקצקת. רוב האנשים לא תומכים במדיניות של היכרות עם המוות בגיל ארבע, או אפילו עם ההכנה שעשיתי לרונה כעבור שנה, כשהיה ברור שהכלב הולך ודועך. כבר כתבתי על לילה אחר שבו עלה בכי מהחדר שלה, והיא שאלה אותי מה יקרה כשגם פיצפץ ימות, ומצאתי את עצמי מספר לה שמחכים לו שדות עוף לנצח. במובנים רבים האמנתי בזה, בדיוק כמו שאני מאמין באמת ובתמים שיש איזו נוכחות מכושכשת־זנב ליד הקבר שלו כשאני בא לבקר אותו. אבל זה לא משנה. בטח לא לאימא של רונה.

שרה לא אהבה את הטיול לאזכרה של פרידה. היא גם לא אהבה את ההכנה שעשיתי לרונה לקראת הסתלקותו הבלתי נמנעת של הגמד. הטיעונים הקבועים שלי הם שמעולם לא שיקרתי לה ושנטעתי בה את הרעיון של הפרדה בין חומר לרוח, משהו שפעם הייתי סקפטי בקשר אליו והיום אני מאמין בו בלי להתיימר להבין אותו או להתייסר בשאלה אם זה לא שפשוט נוח לי להאמין. הטיעון הנצחי של שרה הוא שהבת שלנו חושבת הרבה על המוות.

("העלמה המוות" של שוברט. גם ההשראה לכותרת של הפוסט מלא שמחת החיים הזה, וגם יצירה שאני פשוט לא יכול לשמוע מספיק)

שרה צודקת. רונה באמת חושבת על זה די הרבה. היא לא אובססיבית, אבל הנושא בהחלט צף בתדירות גבוהה. לפעמים היא מספרת ששתי הסבתות־רבתות, או איך שלא אומרים את זה ברבים, באו לבקר אותה. לפעמים אנחנו מטיילים עם הכלבה והיא אומרת שפיצפץ בא איתנו ושהוא קצת מקנא. לפעמים היא מנסה להבין איפה נמצאים אנשים שהיא אוהבת על בקבוק המים המינרליים. פעם השתמשתי בו כדי להדגים לה כמה מעט היא חייתה בהשוואה לסבא ולסבתא ולפרידה ולשושנה. זה עודד אותה, מדד הנביעות הזה.

אין לי מושג איפה הצדק בסיפור הזה. אני חושב שעדיפה חשיפה הדרגתית לסופיותם של החיים על פני ההלם שכרוך בהתמודדות איתה בזמן אמת, בלי הכנה מוקדמת, ושמוטב לסדר את הראש סביב הקטע הזה כשהילדים הם עדיין ילדים ולא טרום־מתבגרים שגם ככה מצויים במצב של בלבלה. שרה חושבת שאני מנסה לחסוך מרונה משהו שאי אפשר לחסוך מאף אחד; אני מזכיר לה שכל הילדים נעשים סקרנים וחקרנים לגבי המוות, ושהלא־נודע תמיד מפחיד יותר מהמדובר והמוסבר. היא אומרת שאי אפשר להסביר משהו שאנחנו בעצמנו לא מבינים; אני אומר שזה בכל זאת יחסוך לה חרדות. ואז שרה טוענת שלחשוף את רונה לדברים קשים זה טריק שאני משתמש בו כדי להתמודד עם החרדות שלי. לא שלה.

אני עצמי חרד לא מהמוות אלא מהחיים, אבל מכיר לא מעט אנשים שהולכים בגיא צלמוות. שהחרדה מפני הסוף מכתיבה חלק נכבד, אולי אפילו את החלק הארי, מהבחירות שהם עושים בדרך אליו. כשרונה הייתה בת ארבע אמרתי לעצמי שכדי להיות בגירה חרדתית פחות מהם, מוטב לה לחטוף את השטוזה בגיל שבו גם ככה נחשפים על בסיס יומיומי למידע חדש ומטלטל. היום אני בטוח במאת האחוזים שצדקתי, חוץ מבכל המקרים האלה שאני לגמרי לא.

מודעות פרסומת

2 תגובות ל-“הילדה והמוות

  1. אצל הדרדק שלי זה קרה מוקדם מהצפוי (גיל שלוש וחצי)
    בשל מות של אבא של ילדה בגן.
    רמות הרזולוציה שנאלצתי להכנס אליהן בהסברים שלי על המוות
    הצמיתו אותי והעלו מחדש את כל הפחדים שישי לנו מהלא נודע הזה
    שנקרא מוות. וזה אני חושב בעצם העניין האמיתי – ככל שמקדים לפתוח את הנושא אצל ילדינו, כך נאלץ אנו להקדים ולדון בכך…

  2. *שנקדים*

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s