עשרים ואחד דברים ששווה לחיות בשבילם

(מחווה נטולת סיבה ל"מנהטן" של וודי אלן. אגב, הסעיף הראשון שלו זה גראוצ'ו מרקס)

בתמונה: רונה בסן ז'רמן, שניות לאחר שחשפתי בפניה את הנטו שלי

1) לראות את רונה מתבגרת, אולי רק בניכוי גיל 12 עד 21

2) התחושה הזאת של פלישת האנדורפינים בדיוק חצי שעה אחרי אימון

3) הצמרמורת הזאת בגב התחתון כשהג'וינט שאתה עדיין מפרגן לעצמך מדי פעם מתחיל לעלות

4) הסיכוי הזעיר, אך הלא לא קיים, לשמוע פעם את צרוף המילים "ראש הממשלה עפר שלח"

5) הסרט הבא של ספילברג

6) הפעם הבאה שמכבי תצא למשחק חוץ עם הגב לקיר, ובסוף תיתן 30 הפרש לאלופת אירופה

7) טקסט שמתלבש

8) בירה בצהריים

9) להתעורר בבוקר ולזכור חלום עם מלא אפקטים מיוחדים

10) השיחה המהוסה או הבדיחה המשותפת שמזכירה לך ש־12 שנות נישואים זה לא רק ריבים ושחיקה ושתיקה, אלא גם הבנה עיוורת מהסוג המזוהה עם סטוקטון ומאלון

11) הצפייה התקופתית ב"אי.טי"

12) וב"החבר'ה הטובים" וב"אמדאוס" וב"מפגשים מהסוג השלישי" וב"קאובוי של חצות" וב"אמריקן ביוטי"

13) איטליה וספציפית בלאג'יו

14) פריז וספציפית סן ז'רמן

15) מלחמת הכוכבים פרק 7

16) לשמוע בפעם האלף את התשיעית של ברוקנר, ושוב לא להבין איך מישהו הצליח להלחין בול את איך שהרגשתי בפעם הראשונה שראיתי את האלפים

17) לשמוע בפעם המיליארד את Memories of Green מהפסקול של "בלייד ראנר", ושוב לא להבין איך ונגליס הצליח להלחין עולם בלי ירוק

18) סיפור קצר חדש שכבר בוער באצבעות

19) לעלות לקבר של פיצפץ בדיוק בסייסטה של שישי ולהרגיש את הזנב שלו מכשכש בתוך הרוח שמבלגנת את העשבים

20) לאונרד כהן

21) ואחר הצהריימים עם החברים והילדים שלהם, כשאתה מרגיש כמו הגיבור של ג'ון אירווינג במילים האחרונות של "איש שיטת המים", אסיר תודה להיות מוקף בכל כך הרבה בשר טוב