נחיתת החייזרים תשודר מיד בתום השבעת הנשיא טיבי

"איך, איך לא שאלתי את יאיר מה ערבי בעיניו" (צילום: Yossi Gurvitz)

"איך, איך לא שאלתי את יאיר מה ערבי בעיניו" (צילום: Yossi Gurvitz)

אם עקבתם קצת אחרי התקשורת בימים האחרונים, הנה שני דברים שאתם כבר יודעים: בבית"ר ירושלים מרוצים מפני שהמשחק מול בני סכנין הסתיים ללא גילויי גזענות. ב"יש עתיד" נבוכים מפני שח"כ רות קלדרון פייסבקה הצעה להדיר מההמנון הלאומי את המילים "נפש יהודי הומייה". ואם אתם כבר יודעים את שני הדברים האלה, אולי יעניין אתכם לשמוע שהראשון לא נכון ושהשני לא קרה.

בנוגע לבית"ר אני מפנה אתכם לטקסט המצוין הזה של טל שורר ולסרטון המגעיל הזה מחדשות ערוץ 10, שמבהירים בדיוק מה נשתנה בטדי. זה לא שנעלמו הנהמות המקובלות אלא שהן הוסו על ידי מחיאות כפיים, וגם זה לא מתוך מחאה על גזענות אלא מתוך הכרה בנזק התדמיתי שהיא גורמת. לגבי שערוריית המנון־קלרדון, אני מפנה אתכם לסטטוס שהצית את האש:

capture

ראיתם? לא נפש, לא יהודי, לא הומייה ולא נעליים. אז למה שמעתם את מה ששמעתם? כי שר הפנים שלכם, אלי ישי, העלה קונטרה־סטטוס על "רעיון מבית מפלגת 'יש עתיד', להשמיט את המילה 'יהודי' מההמנון". והשאר הוא היסטוריה של עבודה עיתונאית מחורבנת.

שני הלא־אירועים האלה מלמדים משהו על מגבלות הסיקור החדשותי בעידן מופרע קשב, אבל השיעור היותר חשוב — הן מהאין־שערורייה שעורר הראשון, והן מהשערורייה נטולת הבסיס שעורר השני — נוגע לגזענות שלנו. שימו לב, לא של המטומטמים מהיציע המזרחי או מש"ס: שלנו. של כולנו. פרזנט קומפני אינקלודד.

בבלייזר של ינואר 2012 פרסמנו טקסט תחת הכותרת "השנה שתהיה בן אדם". תרמתי לו כמה סעיפים, וכה אמר אחד מהם: "תכיר בזה שאתה גזען ושונא זרים כמו כולם, ושזה לא קשור למה שאתה מצביע או אפילו לשפה שדיברו הסבים שלך. אל תנסה לשנות את זה, כי אתה לא יכול. אבל תילחם בזה, כי אתה חייב". מה אני אגיד לכם, לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר.

אף אחד מחברי הקרובים — או מחברי הרחוקים, או אפילו מחברי בפייסבוק — אינו ערבי. אני, ככלל, לא מכיר את בני העם הזה שחולק איתנו ארץ ומדינה והמנון. כל מה שאני יודע עליהם בא לי מיד שנייה או מאוזן שלישית, וההבדל היחיד ביני לבין זה שצועק בחדשות 10 ש"ערבי זה צרעת" הוא שהראו לי והשמיעו לי דברים מאוזנים יחסית. שאצלי הנוהל הוא "כבדהו וחשדהו", ואצלו זה בלי הקטע של הכבדהו.

אני לא רוצה לחשוד, אבל אני מותנה. כולנו מותנים, למרות שאחרי עשר דקות בכפר ערבי או במזרח ירושלים מתברר לנו תמיד שאחוז מוטרפי־השנאה בקרבם אינו שונה מהותית מאצלנו. זה בכלל לא משנה, כי אנחנו עדיין אומרים "עבודה ערבית" ושרים "נפש יהודי הומייה" ומדירים את הזועביז.

יאיר לפיד, אני אומר לכם מהיכרות ובהערכה, לא אמר את מה שאמר מתוך שנאת ערבים. אני חושב שהוא אמר את זה מאותו מקום לא מודע בראש ובדם של כולנו, אותו מקום שהפצרתי בקוראי בלייזר להילחם בו מפני שהם לא יכולים לשנות אותו. לפיד, אני, ההוא מהצרעת — כולנו מורעלים. ההבדלים הם במינונים.

אין לי שום נוסחה להקזת רעלים, אבל יש רעיון: בואו נקרא את הסטטוס של קלדרון בדיוק כפי שנכתב, ונחשוב לא איך להדיר את היהודים מההמנון אלא איך להכיל בו את המוסלמים ואת הנוצרים (בחייאת, תיכנסו ללינק הזה אם נדמה לכם שהגזענות שלי ושלכם היא אקסקלוסיבית לאנשים שנשבעים בשמו של מוחמד). זה לכאורה חסר תועלת, כי המנון הוא כולה סמל, אבל זה כל הקטע: סמלים, בהיעדר הגדרה קולעת יותר, מסמלים דברים.

אגב סמל, יש לי עוד רעיון: איך נשמע לכם ערבי בבית הנשיא? איך נשמעת לכם דמות ממלכתית, גם אם נטולת סמכויות כלשהן, שתכניס לסלון שלנו מבטא ערבי לא בהקשר של טרור או עלילות סייד קשוע אלא של חינוך וחנינות ויחסים בינלאומיים וכאלה? איך נשמע לכם תיקון שמתחיל מלמעלה — מהראש, מהתודעה שתמיד־תמיד קובעת את ההוויה — במקום אפלייה מתקנת מלמטה? אל תגידו לי, אני יודע לבד: נשיא ערבי נשמע לכם כמו מדע בדיוני. לא מאשים אתכם, אבל איך שזה נשמע לכם נשמע לי כמו טרגדיה.

נשיא המדינה אחמד טיבי. רגע לפני שמתחיל המאבק בין בנימין בן־אליעזר לרובי ריבלין על הכיסא של שמעון פרס, בא לי פתאום לגלגל על הלשון את צירוף המילים הזה. לא אכפת לי אם זה ריאלי, רצוי או אפילו ראוי. אכפת לי רק לקיים את מה שאני בעצמי דרשתי: לא לשנות את ההתניות שלי, כי אני לא יכול. אבל להילחם בהן כי אני חייב.

מודעות פרסומת

8 תגובות ל-“נחיתת החייזרים תשודר מיד בתום השבעת הנשיא טיבי

  1. יש הצעה שרצה, ובאופן אישי מוצאת חן בעיניי מאוד – שההמנון יהיה "שחקי שחקי". עדיף ממילים בינוניות על מנגינה שדודה

  2. אני פה בשביל השלום העולמי (וגם בשביל האפרופו)

    מילים בינוניות? באמת?
    לא צריך להיות אנטי בכח רק כדי להוכיח שפאתוס לא נדבק עלייך.
    מילים יפות. מסר אצילי. לא אובר פטריוטי ולא אובר חנפני.
    אכן מנגינה שדודה.

  3. פאתוס זה בילד-אין בהמנונים. ואכן, הוא לא נדבק עליי, אבל אני ממש לא אנטי בכוח. לתחושתי (ולתחושת רבים אחרים), המילים הן לא רק בינוניות אלא גם בעייתיות. שאול טשרניחובסקי, ללא עוררין משורר שעולה על הרץ-אימבר, כתב שיר נהדר שמתאים להמנון הרבה יותר, כפי שכבר כתבתי.. הנה: שחקי שחקי על החלומות,
    זו אני החולם שח.
    שחקי כי באדם אאמין,
    כי עודני מאמין בך.

    כי עוד נפשי דרור שואפת,
    לא מכרתיה לעגל פז,
    כי עוד אאמין באדם,
    גם ברוחו, רוח עז.

    רוחו ישליך כבלי-הבל,
    ירוממנו במתי-על:
    לא ברעב ימות עובד,
    דרור לנפש, פת-לדל.

    שחקי כי גם ברעות אאמין,
    אאמין, כי עוד אמצא לב,
    לב תקוותי גם תקוותיו,
    יחוש אושר, יבין כאב.

    אאמינה גם בעתיד,
    אף אם ירחק זה היום,
    אך בוא יבוא – ישאו שלום,
    אז וברכה לאום מלאום.

    ישוב יפרח אז גם עמי,
    ובארץ יקום דור,
    ברזל- כבליו יוסר מנו,
    עין-בעין יראה אור.

    יחיה, יאהב, יפעל, יעש,
    דור בארץ אמנם חי,
    לא בעתיד, בשמים –
    חיי רוח לו אין די.

    אז שיר חדש ישיר משורר,
    ליפי ונשגב לבו ער
    לו, לצעיר, מעל קברי
    פרחים ילקטו לזר.

  4. אני פה בשביל השלום העולמי (וגם בשביל האפרופו)

    שלום אלון,
    תודה על שהשקעת בכתיבת השיר. אכן שיר יפהפה!
    מה שכן, בהקשר של המנון לאומי חסרים לי פה מספר אלמנטים שהם בגדר ייהרג לבל יעבור: דבר ראשון והכי חשוב – אין איזכור לשם המדינה שהרי בזאת עסקינן, יש כאן בית אחד שמציין במפורש "לאום" אבל לא מצוין איזה לאום. אולי הכוונה לרוסיה? בהמנון חייב להופיע או ישראל או ציון במפורש. דבר שני, ואני אומר את זה בלי להתבייש – צריך להיות איזכור ליהדות. אנחנו שוכחים שהמדינה הזאת היא מקלט. אין שום מדינה אחרת בעולם שקיומה היא הארובה להישרדות העם המרכיב אותה.
    וגם אם השיר עולה באיכות הפואטית על התקווה זה לא אומר שהתקווה הוא שיר רע וזה לא אומר שאוטומטית הוא יכול לשמש כתחליף. אני אוהב את ורד הקציר של נתן יונתן אבל מה לו ולהמנון לאומי?

  5. עשיתי קופי פייסט, יא לץ. הנה השיר כפי ששר אותו אריק לביא: http://www.youtube.com/watch?v=HK2reKzyx_k

    לגבי ה"לאום" – זה הרי היה כל הרעיון. משהו שכל אזרחי המדינה יוכלו להזדהות איתו. אני לא חושב שניו יורק או וושינגטון מופיעון בהמנון הלאומי האמריקאי, ליד ה-home of the brave. "התקווה", בעיניי ובעיני רבים, הוא שיר בינוני עם כמה תכונות בעייתיות. זה הכול. לגבי ורד הקציר, נו, טוב

  6. אני פה בשביל השלום העולמי (וגם בשביל האפרופו)

    בהמנון האמריקאי יש איזכור לדגל "סטארס אנד ווייט סטרייפס". היינו הך.
    מעבר לזה, לא ברור לי מה בסיס ההשוואה לארה"ב, מובן מאליו שלא כל מדינה תקבל איזכור בהמנון. האם בהמנון האיטלקי יופיעו שמות 21 המחוזות שמרכיבים אותה? או בהמנון הגרמני? מובן שלא – הזהות האמריקאית, לפחות זו שמשתקפת בהמנון – היא זהות לאומית. מדינה (state), בקונטקסט האמריקאי היא לא לאום לכן ההקבלה לא רלוונטית.
    אתה חוזר ואומר שיש בתקווה תכונות בעייתיות מבלי לציין מהן (אתה גם חוזר ואומר שהוא שיר בינוני מבלי לנתח אותו אבל ניחא), נדמה לי שאתה מדבר על חוסר האיזכור לקבוצות אחרות – לא יהודיות שמאכלסות את המדינה. אם כך אולי אתה גם מציע לשנות את הסעיף במגילת העצמאות שמדבר על בית לעם היהודי?
    למרבה האירוניה הגוש שמדבר על שינוי ההמנון או "עריכתו" כך שייצג גם את האוכלוסייה הערבית ממוקם בצדה השמאלי של המפה הפוליטית וזה אותו צד שדוגל בפתרון שתי מדינות לשני עמים. האם אין סתירה מהותית בין השניים?

    סתם המלצה, אני לא יודע אם אתה גם מאלה שמתנגדים עקרונית לקרוא את "ישראל היום" אבל הייתה השבוע כתבה או ראיון יותר נכון עם סוציולוג מאוניברסיטת חיפה. הוא דיבר ששורש הסכסוך עם הפלסטינים, הוא לא פוליטי, לא דתי ולא טריטוריאלי אלא תרבותי גרידא. בעוד הדנ"א של חברות מערביות מדבר על התבוננות עצמית, תיקון עצמי ולעיתים גם הרס עצמי, הדנ"א של חברות דוגמת הפלסטינית ושאר עמי ערב, תולה את האשמה באחר; האויב הציוני או האמריקאים בהקשר מדיני, נשים בהקשר משפחתי פטריארכלי וכו' וכו'. למה אני מנפח את המח בעצם עם מה שכביכול לא קשור לעניין? הנקודה היא שהיפר תיקון עצמי הוא התאבדות. "אם אתה רוצה לקדם זכויות, דאג לפני הכל להישרדות שלך. זה מה שמתחילים להבין באירופה. מה שהם לא מבינים ביחס לישראל הוא באיזה מרחב אנחנו נטועים. הם מצמצמים את הקונפליקט כאן למשהו פוליטי."
    זהו בית לעם היהודי. כן, יש אוכלוסיה שלמה שמקופחת במדינה הזאת, אבל מקומם או חוסר מקומם בהמנון היא הסוגיה הכי שולית פה.

    • תשמע, איש. הכוונה שלי לא היתה לנהל דיונים עמוקים ולשאת נאומים חוצבי להבות בעד ונגד, ואתה מנתח את התשובות שלי כאילו היו חלק מעבודת סמינריון במדעי המדינה. אתה רשאי להרפות, ולהמשיך עם "התקווה", כאילו לא אמרתי כלום.

  7. אני פה בשביל השלום העולמי (וגם בשביל האפרופו)

    זה נושא חשוב.
    אין לי בעיה להמשיך ולסרסר אותו גם במחיר של לצאת פלצן.
    לא נראה לי נכון לירות לעצמנו ברגל מטעמי "נאורות".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s