זוהי קריאה אחרונה לערס הפנימי של מארק וולברג

המצלמה אולי מוסיפה חמישה קילוגרמים לגזרתך, אבל היא יכולה גם לגרוע חמישה קבין מאישיותך. בנבכי הזיכרון שלי יושב איש פרסום ישראלי שמסביר "למה שמעון פרס יוצא חכם יותר ברדיו מאשר בטלוויזיה", וחבל שזה כל מה שאני זוכר, כי אולי אותו פרסומאי יכול היה להסביר לי את המקרה המוזר של מארק וולברג — ברנש עם ביוגרפיה של ערס ופילמוגרפיה של גניחט.

"פעם אחרונה שאני נכנס למאה שערים בשישי בערב"

"פעם אחרונה שאני נכנס למאה שערים בשישי בערב"

בגיל 13 כבר היה וולברג משתמש כבד בקוקאין. בגיל 15 הוא השליך בלוקים על ילדים שחורים בטיול של בית הספר. בגיל 16 הוא ירד עם נבוט על שני גברים וייטנאמים והותיר את אחד מהם עיוור בעין אחת, ובגיל 21 — אחרי שהואשם בניסיון לרצוח את הווייטנאמים, אחרי שישב חודש וחצי במוסד לעבריינים — הוא פוצץ להנאתו את הלסת של אחד משכניו. בהשוואה ללידינג־מן אחרים בני זמננו, האיש הוא סינדיקט. אבל איפה הוא מחביא את כל האנרגיה השלילית הזאת? איך זה שבסרטים הוא יוצא במקרה הטוב אהבל לא מזיק, ובמקרה הנפוץ מה שאימא שלי מכנה "סבון"?

כמו לאונרדו דיקפריו, שאני מוכן להתערב שאיפשהו בגופו מוטבע הלוגו של נקה 7, וולברג פשוט לא מסוגל לסחוב תפקיד של גבר. בכל פעם שהוא מנסה — החל ב"שלושה מלכים", עבור ב"מקס פיין" וכלה ב"עיר שבורה" שעלה כאן בסוף השבוע, ותיכף אשוב אליו — וולברג נראה כמו אחד שיצא מהבית בחליפה של אחיו הבכור (הוא הצעיר במשפחה של תשעה ילדים. אין, אמרתי לכם, סקאר פייס בעור של בייבי פייס). מאידך, הכל נופל למקום כשוולברג מגלם גבר חלש או טיפש. ב"לילות בוגי", "השתולים" ו"פייטר" הוא נתן את ההופעות הטובות ביותר שלו — כוכב פורנו עם זין עצום ושכל זעיר, שוטר נטול אופי ומתאגרף שכל הקטע שלו זה שהוא בובת סמרטוטים. זה שוב נכון גם לגבי דיקפריו (ר' "חלון פנורמי", ההופעה הגדולה ביותר בחייו הבוגרים), אלא שדיקפריו הוא ילד טוב קליפורניה. לא ראפר לבן בוסטון.

כאמור, גם ב"עיר שבורה" הטרי מנסה וולברג לעשות מבטא של גבר. ספציפית שוטר שמזוכה במשפט על שימוש באלימות, אבל נאלץ לוותר על הג'וב שלו כדי לא להביך את ראש העיר (ראסל קרואו) לאחר שמתגלות ראיות חדשות בעניינו. קאט לכמה שנים מאוחר יותר: וולברג הוא עכשיו בלש פרטי, ואותו ראש עיר שוכר אותו כדי לעקוב אחרי אשתו (קתרין זיטה ג'ונס) בעיצומו של קמפיין על המשך כהונתו. האם התיק יהיה הזדמנות לגאולה עבור השוטר שסרח? האם האישה בוגדת בבעלה, או מסכנת את מעמדו כראש העיר בדרך אחרת? התשובות לכל השאלות יבואו בישורת האחרונה של הסרט הזה, שנראה כמו משהו שנכתב במהלך טיסה: חורים עלילתיים, קלישאות נבובות וקווי עלילה מיותרים המשמשים בערבוביה.

אחרי "הנבחר" — כי מה, ככה אומרים בעברית The Book of Eli — חשבתי שהאחים אלברט ואלן יוז אולי לא יודעים לבחור תסריטים, אבל דווקא מסוגלים לביים. עכשיו אני חושב שאולי אלברט הוא האח עם הכישרון, כי אלן יוז בא הפעם סוליקו ולא עשה כלום בשביל להציל את תסריט האימים מאת בריאן טאקר. בעצם, הקרדיט היחיד שמגיע ליוז הוא על העבודה עם אלונה טל בתפקיד האסיסטנטית הנאה של וולברג: לא היה לי מושג מי זאת, אבל כל שנייה שלה על המסך גרמה לי לשנן אותה כדבר הכי טוב, וגם היחיד, בסרט הזה. שזה קטע בפני עצמו, כי יכולתם להסיר כירורגית את כל קו העלילה שהיא שותפה לו וזה לא היה משנה חצי דבר, אבל עזבו עכשיו.

למרות שזאת לא הבעיה הכי גדולה של "עיר שבורה", וולברג שוב נותן כאן את אחת מהופעות האהבל הלא מזיק שלו דווקא בבואו לצאת הכי גבר. בהיעדר הסבר לדיסוננס בין סיפור חייו לסיפור סרטיו, כל שנותר לי לעשות הוא לתהות מתי ייפול האסימון למלהקי הוליווד והם יגבילו אותו לתפקידים של תם, רשע או זה שאינו יודע דבר. כלומר, בואו נהיה ריאליים: זה לא שלעת זקנה הוא עלול להתלהק לפתע לתפקיד של החכם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s